מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותה הקסומה של סבתא זיוה

סבתא זיוה, יעל והדר
סבתא זיוה
סבתא זיוה היא אישה מיוחדת, חייכנית ומלאת שמחה

סבתא זיוה היא אישה מיוחדת, חייכנית ומלאת שמחה.
הוריה של סבתא זיוה, אברהם ושרה, נולדו בבולגריה ועלו לארץ ישראל בשנת 1948. סבתא נולדה בארץ ישראל בבית חולים אסף הרופא בתאריך: 14.4.1951. סבתא זוכרת את הבית בו גדלה כך: בית פרטי הבנוי בסגנון בניה ערבי בו גרנו משנת 1951 עד 1964. בבית דברו בשלוש שפות: עברית, בולגרית וספרדית.  בשנת 1964 עברנו לגור בחולון.
מאכלים מיוחדים שסבתא זוכרת שעברו במשפחה: בורקס בולגרי וקציצות מפרסה.
סיפורם של אמא ואבא של סבתא:
אמה של סבתא נולדה בעיר plovdiv ואביה נולד בעיר shuman שבבולגריה. הוריה של סבתא עלו לארץ בשנת 1948 באניית מעפילים, שם הכירו והתחתנו. אבא של סבתא סיפר: בזמן מלחמת העולם השנייה המלך הבולגרי שמר על היהודים ולא נתן לגרמנים לקחת אותם למחנות. המלחמה בבולגריה הסתימה בשנת 1944. לאחר שאבא של סבתא עלה לארץ הוא החל לעבוד בשנת 1949 בבית חרושת לקריסטלים ועסק בציור אומנותי על כוסות וחפצי זכוכית.
האופן בו חגגו בבית הספר של סבתא את חגי ישראל:
בשנת 1957 למדתי בבית ספר השבעה באזור. בבית הספר היו מציינים כל חג וחג מחגי ישראל בטקס. חגיגות אלו יצרו אצלי רשמים מאוד עמוקים ומשמעותיים אשר ליוו אותי לאורך שנים. לדוגמא, לקראת חג השבועות היינו מתכוננים במשך חודש שלם לחגיגה בה העלנו הצגה המבוססת על מגילת רות – בועז ונעמי. זו הייתה דרמה של אהבות מתבגרות. לטקס עצמו כל ילדי בית הספר היה מגיעים בלבוש לבן, לראשם כתר העשוי משזירת פרחים ובידיהם סל ביכורים מקושט. עוד זכור לי כי בכל חג ט"ו בשבט היינו עורכים בבית הספר טקס נטיעות. כל ילד היה מקבל שתיל ונוטע אותו בעצמו. היינו שרים שירי ט"ו בשבט כדוגמת השיר: "כך הולכים השותלים רון בלב ועת ביד …" ועוד.
סיפורים נוספים מתקופת ילדותה של סבתא:
בשיעורי חקלאות הינו זורעים פרחים וירקות ואהבתי מאוד את עבודת החקלאות וגם את שעורי טבע.
בשנת 1958, בגיל שש רשמה אותי אימי לחוג  בלט. לסטודיו לריקוד הגיעה מורה שקראו לה נורית כהן, מורה מאוד מיוחדת וקפדנית. המורה הבחינה שאני מאוד גמישה והחליטה לצרף אותי לנבחרת הסטודיו. זכור לי שבשיעורי בלט הושמעה מוזיקה יפיפייה שנוגנה ע"י פסנתרנית מדהימה. במסגרת הנבחרת הופענו בהופעות רבות וזכורות לי במיוחד הופעות בהן הופעתי ובניהן "אגם הברבורים", "מפצח האגוזים" ו"השוק הפרסי". אט אט התקדמתי והפכתי לרקדנית בלט טובה ולכן רשמו אותי לסטודיו מתקדם יותר בהנהלת המורה מאיה. בסטודיו זה למדתי עד גיל 12.
 
תמונה 1 
עם חלוף השנים מיציתי את נושא הריקוד, הפסקתי לרקוד והתמקדתי בלימודי בתיכון.
 
מתקופת ילדותי זכורה לי גם קופת הקרן הקיימת לישראל. הייתה זו קופת חיסכון שהוצבה בכל בית ספר בשנת 1957 על מנת להתרים את ילדי בית הספר תרומה למען נטיעות של עצים ברחבי ארץ ישראל כאשר המטרה הייתה להקים יערות רבים ברחבי ארץ ישראל.
עוד זכור לי כי בילדותי, בעת שלמדתי בכיתות ד' עד ח' אהבתי לאסוף בולים בנושאים מגוונים כגון: חיות, מלכי אנגליה, נופי ארץ ישראל, פרחי ארץ ישראל ואולימפיאדות. נהגתי להחליף בולים עם חברים ותמיד הקפדתי שהם לא יהיו פסולים, כלומר שבמסגרת הבול כל השיניים שלמות ואין שן קרועה, דבר הפוסל את הבול.
 
תמונה 2 
 
נהגתי לשחק עם חברותי בקלאס, גומי וחמש אבנים וללכת לתנועת נוער. בשנת 1960, בכיתה ד' הייתי חברה בנוער העובד והלומד. במסגרת התנועה יצאנו לטיולים רבים וכפיים. כמו כן גם נהגנו ללכת מידי שנה לאנדרטה ליד בית ספר השבעה באזור. האנדרטה הוקמה לזכרם של שבעת חילי ישראל שנפלו במלחמת השחרור. הלכנו לאנדרטה שהייתה בנויה קרוב  לבית ספר והתפללנו שלא יהיו יותר מלחמות. אהבתי לחיות הייתה מאד גדולה.
 
בשנת 1961 כשלמדתי בכיתה ה' אבי הביא לי מתנה אפרוח קטן, אפרוח צהבהב וחמוד וכל הזמן שיחקתי וליטפתי אותו והרעפתי עליו המון אהבה. בלילה הוא ישן בקופסא שציפיתי בשמיכה רכה, הנחתי אותה באמבטיה ובכל יום כשהלכתי לבית הספר הייתי נפרדת ממנו בנשיקה. כאשר חזרתי הביתה, קודם הייתי מבקרת את האפרוח ואחר כך עוסקת בדברים שונים בבית. במשך הזמן האפרוח גדל ונעשה אפרוח בוגר. הוא גדל אצלי במשך 4 חודשים. יום אחד חזרתי מבית הספר ורצתי כהרגלי לאפרוח אך הוא לא היה, רצתי החוצה כי חשבתי שאולי הדלת של האמבטיה הייתה פתוחה והוא ברח. חיפשתי אותו בחצר וחזרתי עם דמעות כי לא מצאתי את האפרוח היקר והחמוד. שאלתי את סבתא שלי האם היא ראתה את האפרוח? סבתא התחמקה מלענות לי תשובה. חזרתי ושאלתי את אותה שאלה בדמעות ואז סבתא ענתה ואמרה: "האפרוח גדל והיה מאוד מפריע וקופץ בכל הבית ואת הצרכים שלו עושה בכל מקום בבית". לכן לקחה החלטה נוראית בשבילי ושחטה אותו ועשתה ממנו מרק. האפרוח שלי התבשל על הכיריים. כל כך בכיתי וכעסתי ורצתי לפח ולקחתי את הנוצות שלו ושמרתי אותן במשך שנים בתיקיה מיוחדת. מדי פעם הייתי פותחת ומריחה את הנוצות. לאחר כמה שנים כשהייתי בת 12 נפרדתי מהנוצות לתמיד.
 
במלחמת ששת ימים התנדבתי לעזור בסניפי דואר ולאות הוקרה קבלתי משר הדואר שי מכובד והתרגשתי מאוד שתרמתי למען המדינה.
 
ההכרות עם בן זוגי לחיים:
פגשתי את בן זוגי, סבא ג'קי, בשנת 1963 במושב כפר הנגיד, במסיבה במושב ורקדנו לצלילי השירים של אלביס פרסלי. התארחתי אצל חברים של ההורים שלי בכפר הנגיד להם היו שתי בנות שאיתן הלכתי למסיבה במושב. הייתי אז בת 12 וסבא היה בן 16. התכתבנו עד אשר מלאו לי 14 שנים. סבא ג'קי עזב את המושב לפני הגיוס לצה"ל. באותה תקופה אני וסבא הפכנו לבני זוג.
 
למדתי בתיכון למנהל ומסחר בת"א וסבא היה בחיל ההנדסה. סבא היה מגיע הביתה פעם בחודש מפני שהוא היה בחיל קרבי. היו געגועים קשים, היינו מתכתבים ובכל פגישה הייתה התרגשות גדולה. לאחר שסיימתי ללמוד בתיכון פרצה ממלחמת ששת הימים ואת כל הבנות שלחו לכוון תנועה בתחנה המרכזית. החלטתי שזה לא ייעודי ולא התגייסתי לצבא. כאשר סבא השתחרר מהצבא הוא הציע לי נשואין ואני כמובן הסכמתי. סבא וסבתא  התחתנו ב- 9.11.1969. הייתי אז בת  18 וחצי.  החתונה נערכה  באולמי דליה בתל אביב.
 
תמונה 3 
 
במשך השנים נולדו לי ולסבא ארבע בנות נהדרות שרית, רינת, ענבר ואושרית. בנותיי התחתנו והביאו ילדים אשר הם הנכדים היקרים שלנו. לי ולסבא יש שמונה נכדים ירדן, דניאל, גאיה אורי, יהל, מיכל, גיא ואביתר ועוד אחת בדרך. כיום אני עובדת בחברת סיעוד "דנאל" בשיווק וסבא הינו קצב מקצועי. התחביבים שלנו הם: מוזיקה,  ריקודים, בעלי חיים, צפייה בסרטים מצוירים עם הנכדים, טיולי טבע והמון פרחים.
 
המסר שלי מאותה תקופה לדורות הבאים: אהבה, מסירות ,נתינה וכיבוד הזולת.
 
תשע"ו

מילון

קופת קק"ל
קק"ל נוסדה בקונגרס הציוני החמישי ב־1901, כשיעודה איסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. שני האמצעים העיקריים לאיסוף הכספים היו הקופסה הכחולה - קופת קק"ל ובולי קק"ל (שהונפקו החל משנת 1902). הקופסה הכחולה הוא כינוין של קופות איסוף תרומות עבור הקרן הקיימת לישראל, אשר שימשו הן אמצעי מעשי לגיוס כספים והן כלי חינוכי להטמעת האידאולוגיה הציונית. הקופסה הכחולה הייתה ברבות השנים לסמל ולמותג של הקרן הקיימת לישראל ושל הציונות

ציטוטים

”המסר שלי מאותה תקופה לדורות הבאים: אהבה, מסירות ,נתינה וכיבוד הזולת.“

הקשר הרב דורי