מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותה המאושרת של סבתא דבורה אורן

סבתא דבורה והנכד תומר
בחצר גן הילדים במושב חרות
במושב חרות

"בגן העדן של ילדות
אשר היה פורח
הייתי חלק מהנוף
היום אני אורח"
(שלמה ארצי)
 
סבתי הייתה ילדה שובבה שהתקשתה לקבל מרות של הגננות, שהיו קשוחות לטעמה. בשל התנהגותה, נענשה על ידי הגננת ונכלאה במחסן הכלים. היא גילתה תושייה והשתמשה בכלים כדי לפתוח את הדלת הנעולה, ברחה מהגן וטיפסה על עץ דומים ענק שהיה שם עוד טרם עליית המושב על הקרקע ונמצא שם עד היום.
 
סבתא מספרת: 
"חגגתי בין ענפיו עם הציפורים, כשאני חולמת להיות כמוהן. לכל משפחה הייתה עז כדי לספק חלב לילדים, באותה תקופה  לא ידענו עד כמה הוא בריא. אנחנו הילדים בעיקר נהנינו מהגדיים.
 
בגן הילדים היו שלוש שכבות.             
תמונה 1 
שכבת הקטנים – בשורה התחתונה, שכבת הבינוניים – בשורה האמצעית, ושכבת הגדולים – בשורה העליונה. הגן היה בנוי מבטון ושימש כמרחב מוגן בזמנים ההם.
 
כיתה א' עם המורה שרה צימרמן, מורה קפדנית ממנה פחדנו עוד בהיותנו בגן, חששנו שמא תהיה המורה שלנו. בבית הספר למדנו בכיתות מלאות עד אפס מקום, כל אחד למד על פי רצונו. בגיל 6 וחצי אני וחבריי הלכנו שלושה קילומטרים לבית הספר בתל מונד בגשם, בחום, בדרך לא סלולה ומפחידה שעברה בשטחים של השכנים הערבים. בדרך נכנסנו למאפייה של נחמן, אביה של חברתי, לשתות מים קרים בקיץ ולהתחמם בחודשי החורף.
 
כשבגרתי הדרך הביתה הייתה מלווה בקרבות תפוזים בינינו ובין חברינו מכפר הס. בפרדסים היו קרוניות על פסים, עלינו עליהן וטסים ללא אפשרות לעצור. לצורך זה השתמשו בקירות בית האריזה. בימים ההם התנים היו מתקרבים בלילות אל בתינו ופוצחים במקהלת יללות מפחידה. הייתה הרגשה טובה לשכב במיטה מתחת לשמיכה ולהרגיש מוגנת.
 
יום אחד חליתי ואחותי רוחה הלכה להביא לי לבן. בדרך חזרה התנפל עליה תן שוטה ונשך אותה. השכן שמע את צעקותיה והרג אותו במגרפה. אחרי בדיקה התברר שהתן חלה בכלבת ואחותי קיבלה המון זריקות חיסון. היא לא שכחה לי את זה עד יומה האחרון.
 
הגענו לבית הספר על חמורים ואופניים. לפרקים החמורים היו מתירים את עצמם ונלחמים ביניהם. הילדים היו עוזבים את הכיתות במטרה להפרידם ולקשור אותם מחדש וכך נוצרה המולה גדולה. לא לכל הילדים היו אופניים, על מנת לעזור לאותם ילדים הרכבנו אותם על אופנינו. ניסינו לשבור שיאים והגענו עד שבעה ילדים על זוג אופניים אחד, הייתם מאמינים?! פעמים רבות הברקסים לא היו תקינים כך שנאלצנו להמשיך לבתינו שלא בדרך הרגילה כי אם בעלייה לגבעות, בדרך לכביש הראשי,  על מנת לעצור את האופניים מנסיעתם. שפשוף הנעל בגלגל סייע לכך רבות.
 
בבית הספר חגגנו את כל החגים. חג השבועות זכור לי לטובה. בחג זה היו מתאספים כל תושבי הגוש כשבידם טנאים מלאי כל טוב, לעתים נראה בהם ארנב או במבי (עופר). את הביכורים מכרו במכירה פומבית והכסף נתרם לקק"ל.  בנוסף התקיימה תוכנית אמנותית שכללה קטעי קריאה וריקודים שהודרכו על ידי אנשי מקצוע. אחת מהם הייתה שרה לוי תנאי, לימים מייסדת להקת "ענבל".
 
בהיותי בת שמונה עזרתי באיסוף תפוחי אדמה. היה עלי להוביל את השקים המלאים תפודים מהשדה לחצר. כושי החמור, אותו תכירו בהמשך, התנפל על חמור אחר בסביבה. אבי רץ להפריד ביניהם וידו נתפסה בפי החמור. במאמץ רב הצליחו לשחרר אותה והוא נלקח מיד לבית חולים.
 
מוקדם בבוקר, לפני ההליכה לבית הספר, היה עליי לעבוד במשק. להחליף מים בלולים, להאכיל את התרנגולות. סייעתי גם בקטיף תפוזים, בהוצאת בוטנים ותפוחי אדמה. הפועלים מתאילנד עדיין לא הגיעו…
 
הלכתי ללמוד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" אולם נאלצתי להפסיק את לימודיי עקב פציעת אמי ולסייע בעבודות המשק והבית. אהבתי מאוד לרכוב על "כושי" החמור. במושב היינו מחולקים לקבוצות שהיו מודרכות על ידי נוער בוגר. שם למדנו נושאים שונים, עסקנו בספורט, יצאנו למחנות של "הנוער העובד" וחגגנו את חגי ישראל ביחד עם חברי המושב.
 
הקבוצה שלנו נקראה "שלהבת". מתוך הקבוצה יצרנו "רביעייה סודית" בשם ראשי התיבות של חבריה  צ.א.ד.ע – צביקה, אסיק, דבורה (אני) ועידית. את השם שאלנו משמו של בית החרושת לשוקולד "צ.ד.". יצרנו כתב סתרים ובנינו בית על עץ ברוש בדרך למושב שנמצא היום בשכונת אלי כהן. שם היינו מתאספים ודנים בעניינים ברומו של עולם.
 
בשנת 1950 ירד שלג באזור השרון. למרות שהייתי חולה, יצאתי החוצה לראות את הפלא הזה במו עיניי משום שמעולם לא ראיתי שלג. שם פגשתי את כל חבריי זורקים כדורי שלג אחד על השני, בונים יחדיו בובות שלג ומגלגלים שלג לכדי גלגל ענק שהמחיש עבורי את משמעות הביטוי "כמו כדור שלג". 
 
טרם קום המדינה המצב הביטחוני היה רעוע. שכנינו בקשו לערער את ביטחוננו ושלחו כנופיות שנקראו "פדאיון". אני וחבריי גוייסנו לעזור. היה רק טלפון אחד, במזכירות של המושב. קיימנו תורנות שמירה סביב הטלפון, שמא תגיע הודעה על אירוע ביטחוני שיש להיערך לקראתו. בנוסף שמרנו על בריכת המים בעזרת פרוז'קטור שעקב אחרי הנעשה בשדות ועל פעילות אנשי הכנופיות. בבריכה היה יומן שבו כתבנו את כל ההתרחשויות בשטח, לדוגמה: "ערבי נוסע על חמור עם חצי שק מלא".  
 
עסקתי בספורט והצטיינתי בעיקר בזריקות (כדור ברזל, דיסקוס וכדור הוקי). השתתפתי בתחרות ארצית בזריקת כדור הוקי מטעם "הפועל". בתחרות זכיתי במקום הראשון בתוצאה של: 43.5 מטר. באותה התחרות השתתף גם יורם ארבל בהטלת כידון. באחת התחרויות קרתה תאונה כשהכידון שלו פגע ברגלו של ספורטאי אחר (לא הייתה רשת הגנה).
 
נולדתי בתקופת השלטון הבריטי בארץ. חוויתי את כל הקשיים של חיים תחת שלטון זר, את החיפושים אחר הנשק ואת הרגשת חוסר האונים. בשנת 1948 זכיתי לחוות את הרגע ההיסטורי בו הסתיים השלטון הבריטי וקמה מדינת ישראל. חגגתי עם כולם ברגשות מעורבים, היות שבערב יום העצמאות נהרגו בחורים רבים מהמושבים השכנים בקרב על טירה. השמחה הייתה מהולה בעצב גדול.
 
בימים ההם למדתי בבית הספר המשותף לגוש תל-מונד, עד כיתה י' . מכאן המשכנו לבתי ספר אחרים, חלק מהתלמידים עשו זאת כבר לאחר סיום כיתה ח'. תלמידים רבים נשארו כיתה משום שהלימודים לא היו עבורם בעדיפות עליונה. בשלוש השנים האחרונות למדנו עם המורה אביגדור שהיה ידוע בקפדנותו בכל בית הספר. לזכותו יאמר שהחזיר תלמידים רבים למסלול הלימודים.
 
נישאתי לבן המושב, זאב אורן, ולנו שלוש בנות: שרית, טלי ולילך (אמא של תומר) ושבעה נכדים."
 
תומר:
סבא וסבתא ממשיכים את משק ההורים של סבא רבא. המשק כולל לול תרנגולות להטלה ופרדס עצי הדר. אני אוהב לבוא ולעזור בעבודות השונות. מקווה שימשיכו בבריאות טובה עד מאה ועשרים. נהניתי מאוד להיפגש עם סבתא. כל שבוע הפגישה הייתה עבורי זמן איכות שבה גיליתי עולם חדש על חייה. הדרך לעשיית המצגת לא הייתה קלה, עם המזל שלנו עברנו הרבה מחשבים כדי למצוא את האחד שישתף אתנו פעולה. לסיכום – נהניתי מאוד.
סבתא:
זוהי המצגת השלישית שערכתי במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי והנאתי גדלה עם כל אחת. את הראשונה עשיתי עם עידו בן חרות על היונים שאהבתי. השנייה עם נכדי אורן, על אבי שעבד בסנטה קטרינה שבסיני ובזאת סיכמתי את ילדותי המאושרת בחרות עם נכדי תומר. היה נעים להיזכר ולספר לו תוך כדי על אירועים שונים בחיי, מה שגרם לחיזוק הקשרים בינינו. שנינו נהנינו להיפגש כל יום שישי לעבוד וליהנות מכל רגע. המחשבים כל הזמן הכזיבו אותנו ועד שמצאנו אחד ראוי ניקיתי כמעט את כולם… נהניתי מהאווירה ומההדרכה של טל שעשתה זאת בסבלנות ובחיוך ועל כך אני מודה לה ומצפה כבר לפעם הבאה בה אעשה זאת עם נכדתי רותם.  
 
תשע"ה 2015

מילון

המנדט הבריטי
המנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים על פלשתינה (א"י), המוכר בשם המקוצר המנדט או המנדט הבריטי, הוא מנדט חבר הלאומים (ייפוי כוח) שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים על מנת לסייע ליישוב היהודים‏[1] ולהבטיח את הקמת הבית הלאומי ליהודים בארץ ישראל, ברוח הצהרת בלפור ועל פי הנאמר בכתב המנדט‏[2]. הבריטים שלטו בארץ ישראל (פלשתינה) בין קיץ 1917 למאי 1948.

ציטוטים

”זוהי המצגת השלישית שערכתי במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי והנאתי גדלה עם כל אחת!“

הקשר הרב דורי