מאגר סיפורי מורשת

שמי ענת רוזן, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

עד גיל 9 חייתי בפולין בעיר ביטום. זאת הייתה עיר תעשיית פחם. היינו צריכים כל בוקר להסיר מהרהיטים וממשקופי החלונות את האבק השחור. הייתה לי אומנת בשם מרטה שגרה איתנו. היא לא הייתה נשואה ולא היו לה ילדים. הייתה לה אחות בכפר ולפעמים נסעתי איתה לכפר והיינו חוזרות עם אווז. את האווז מרטה שמה בעליית הגג ופיטמה אותו. (סופו של האווז ברור).

בתאריך 30.6.1957 בהיותי בת 9 טסתי עם אחותי בת ה-19 ואמי (אבי נפטר כשאימי הייתה בחודש החמישי איתי) מוורשה לגנואה שבאיטליה. שם חיכינו לאנייה שקראו לה "עלייה". בדרך הייתה סערה גדולה וקראו לנו לסיפון, הלבישו את כולם באפודות הצלה כתומות ואמרו שנצטרך לרדת לסירות. פחדתי. אבל בינתיים הסערה שככה, הורדנו את האפודות וחזרנו לתאים.

עם הגיענו לארץ גרנו אצל דודה שלי בתל אביב שעלתה לארץ מיד אחרי המלחמה. עם תחילת הלימודים בספטמבר, נשלחתי לכפר הנוער בן-שמן. שם למדתי מכיתה ד' עד כיתה ח'. בפנימייה התייחסו אלי מאוד יפה. הייתה מטפלת שדיברה פולנית, דבר שהקל עלי מאוד, ועזר לי להסתגל. הסוכנות היהודית עזרה בעלייה. בבן שמן חגגנו קבלת שבת וגם סעודה שלישית במוצאי שבת. היה אורגן קיר ענק כמו שיש בכנסיות. ניגן עליו המורה למוזיקה שהיה קטוע יד וקראו לו חנן.

הזוית האישית

הנכדה רוני: בקשר הרב דורי אני מאוד נהנית עם סבתא שלי, היא מלמדת אותי ואני אותה ואנחנו למדות אחת על השנייה. אין כמו סבתא.

סבתא ענת: נהנינו מאוד לעבוד ביחד על התכנית, ואני למדתי הרבה על הנכדה שלי.

סבתא ענת והנכדה רוני