מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדה במלחמת ששת הימים

ודודה רומה בילדותה
תמונה ממלחמת ששת הימים
זיכרונותיה של דודתי רומה בתור ילדה ממלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים פרצה כשהייתי בסוף כיתה ב', גרתי עם משפחתי בירושלים, אני זוכרת את התקופה שקדמה למלחמה, היו הרבה הכנות, מלאנו שקים עם חול והנחנו אותם בכניסה למקלט כדי שיגנו על הנכנסים למקלט. צבענו את החלונות של הבתים בצבע שחור וגם את הנורות, כדי שמטוסי האויב לא יראו אורות בלילה והדבקנו סרטים של סלוטייפ כדי למנוע את התנפצות החלונות מהדף הפצצות.

דודתי בילדותה

%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%94-%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%94-1

אבא שלי, גויס למילואים כמו הרבה שכנים אחרים. האווירה הייתה מאוד מתוחה וגם כילדה בת שבע הצלחתי לקלוט את המתח. ב5 ביוני 1967, אני זוכרת, שהיינו בכיתה ופתאום נשמעה אזעקה. העבירו אותנו מהר למקלט של בית הספר. בתקופה ההיא לא היו טלפונים ניידים וחלק מההורים הגיעו מהר לבית הספר. חלקו אותנו לקבוצות לפי מקום המגורים שלנו וצירפו קבוצה של ילדים להורה מאזור מסוים והוא דאג לפזר אותנו בבתים. אמא שלי  שהייתה מורה, הייתה בעבודה ואחי הצעיר, אורן היה אז בגן. אמא שלי מיהרה לגן של אחי, אספה אותו משם, ונפגשנו כולנו במקלט של הבניין שלנו. באותו היום סבתי מצד אבי, הייתה באוטובוס בדרכה לירושלים לבקר אותנו. תוך כדי הנסיעה היא שמעה ברדיו  של האוטובוס שפרצה המלחמה, והחליטה שהיא ממשיכה בדרכה לירושלים להיות אתנו. היא הגיעה לירושלים והצטרפה אלינו למקלט שבו שהיינו במשך המלחמה ואף לאחר שהסתיימה.

בשבוע שבו התנהלה המלחמה היינו עם כל שאר השכנים במקלט. אני חייבת לציין שהמקלט היה בעצם מחסן בקומת קרקע של הבניין, ללא שירותים ,וכדי ללכת לשירותים עלינו לשירותים של הדירה בקומה הראשונה. לא התקלחנו, והשכנים דאגו שיהיו לנו מכלים גדולים של מים והאימהות דאגו לנו לאוכל.

כילדה קטנה היה לי דווקא כיף להיות עם חבריי השכנים, לשחק איתם במשך כל היום ולישון איתם באותו חדר. מכיוון שגרנו בירושלים שמענו כל הזמן את הפיצוצים ונפילות הפגזים ומדי פעם הגיע מישהו מבחוץ ותיאר לנו את מה שקורה בחוץ. לנו, הילדים כמובן שלא אפשרו  לצאת החוצה במשך כל השבוע.

לילה אחד, ציפתה לנו הפתעה גדולה: אבא שלי, שנלחם בקרבות על ירושלים, הופיע לביקור קצר, באמצע הלחימה. אני זוכרת אותו לבוש במדים עם רובה ביד ונראה עייף. אני זוכרת שהוא חיבק את כולנו חזק ואמא שלי אפילו הספיקה לתת לו לאכול. כשאני חושבת על זה היום לא הייתי מודעת אז כילדה לגודל הסכנה של כל האירועים, אירוע עצוב אחד שחקוק חזק בזיכרוני הוא כשאחד מהשכנים נפל במלחמה ובאו והודיעו לאלמנתו על האסון.

לאחר שהסתיימה המלחמה שמחנו מאוד לחזור לבית שלנו, לצאת החוצה לאוויר הצח, אבל לצד זאת ראינו גם את נזקי המלחמה, היו הרבה בתים שנפגעו מפגזים.

הזוית האישית

עידו שטייף: דודתי בחרה לספר לי את סיפור זה כדי ללמד אותי על ההיסטוריה של ארצנו מנקודת המבט של ילדה בגילי וגם כדי שאני אעריך את זה שאין לנו מלחמות גדולות ואנחנו לא צריכים להתחבא במקלטים קטנים ללא הרבה תנאים

הסיפור קירב אותנו מאוד ולמדתי יותר על ההיסטוריה.

מילון

נכסים
בתים, או עסק בעל ערך אשר שייך לבעליו.

ציטוטים

”כבר בתור ילדה הבנתי את המצב הלחוץ.“

הקשר הרב דורי