מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

יחסים ותרבויות

עבודת צוות
מפגש היכרות
חיינו בשלום ובהרמוניה. כילדה קלטתי מעט מכל שפה ומכל תרבות

שמי אהובה דיין ונולדתי בישראל בשנת 1950, בבית חולים "צריפין", כיום ידוע בשמו "אסף הרופא" להורים ממוצא פרסי. יש לי עוד 2 אחים במשפחה. 
תחילה גרנו במושב ניחן ליד לוד, למדתי בבית ספר דתי ביפו. לאחר מכן עברנו לגור ביפו, במקום קטן שהבתים שם היו מחוברים כרכבת. לכל בית הייתה חצר סגורה ולתוכה נפתחו החלונות של הבתים והשכנים משני הצדדים. שמענו מוזיקה ערבית מרוקאית. 
 
תמונה 1
כיכר השעון בראשית המאה העשרים, ויקיפדיה
 
השכנים היו ממדינות ומתרבויות שונות: ערבים, פרסים, עיראקים, מרוקאים, נוצרים, תורכים ועוד. חיינו בשלום ובהרמוניה עם כולם. כילדה קלטתי מעט מכל שפה ומכל תרבות. בתוך המטבח בבית שלנו הייתה מיטה ושם ישנתי. מכיוון שהדירה הייתה מאוד קטנה, היינו גם אוכלים על המיטה. לאחר מכן אבי הכין לנו שולחן מעץ שנוכל ליהנות מארוחות משפחתיות יחד. בישלנו על פתילייה ופרימוס.
 
בפרימוס הרתחנו מים על מנת שנוכל להתקלח, הרתחנו מים ואת המים הרותחים יצקנו לתוך קערה, שלתוכה הוספנו מים קרים ובעזרת הנטלה שפכנו על עצמנו מים וכך התקלחנו.
למקרר הכנסנו בלוק קרח לפי המידה והוא קרר את המקרר. שיחקנו המון משחקי רחוב: מחבואים, תופסת, קפיצה בחבל, 5 אבנים וכו'. בזמנים שלי עוד לא היו בבתים טלפון וגם לא טלוויזיה.
 
חיינו בשלום ובדו קיום יחד עם הערבים, היו לנו יחסי שכנות של כבוד, עד מלחמת ששת הימים. בשנת 1967
התחילו המתחים, שמענו שרוצים לגרש אותנו ושנאצר נשיא מצרים יגיע ליפו ויזרוק את כל היהודים לים והערבים יירשו את הבתים שלנו. לפני המלחמה חפרנו בורות בחצר כדי להסתתר שם בזמן המלחמה, למרות שהעדפנו להסתתר מתחת למיטות. לאחר המלחמה פינו את התושבים מכיוון שהבתים היו רעועים, הגדירו אותם "מבנה מסוכן למגורים" ופינו אותנו ליד מגרש "מכבי יפו".
 
תשע"ה, 2015

מילון

פרימוס
מכשיר חימום ובישול בסיסי

ציטוטים

”חיינו בשלום ובהרמוניה בין כל העדות“

הקשר הרב דורי