מאגר סיפורי מורשת

העיר שנולדתי בה, "ירושלים הקטנה" התרוקנה מכל המשפחות, כל אחד הלך למקום אחר, אנחנו הלכנו לאמזמז ושם התחתנה אחותי הגדולה. אבא שלי לא רצה לעזוב את העיר ונשאר לבד בעיר.

בתעודת זהות רשמו את תאריך הלידה של 1888 כאילו הוא בן 74 והוא לא יכול לעבוד ולא יכול לפרנס את הילדים. ולי הוסיפו 3 שנים בתעודה ואמרו לי שאני ראש המשפחה וצריך לפרנס את המשפחה.הגדילו לי את הגיל וישר דרשו שאני אתגייס לצבא. אמרתי לכוחות הצבא שאני הכי גדול במשפחה ואני חייב לפרנס את המשפחה ואני לא יכול להתגייס. 

המשכתי לעבוד כדי להתפרנס ולפרנס את המשפחה שלי, וגם בערב התחלתי ללמוד קורסים מקצועיים.התחלתי לעבוד בבנייה וגם ללמוד תכניות בנייה.גם אבא שלי התחיל לעבוד בבנייה.המשכתי לעבוד בבנייה בחברת "סולל בונה" והתקדמתי בתפקידים עד שמינו אותי להיות מנהל העבודה.ב- 1967 הייתה לי חברה, התחתנתי איתה וקיבלתי דירה מעמידר וכל הזמן המשכתי לעזור להורים שלי. החתונה התקיימה באולמי "השושנים" באשדוד, הכנו את כל האוכל לבד עבור 400-450 איש. 

ב-1983 נפתחה תכנית "בנה ביתך" שבה מכרו שטחים לאנשים ואני בעצמי קניתי שטח לבנייה ובניתי בו וילה ועד עכשיו אני גר בה.בגלל שנקרעה לי רשתית בעיניים עזבתי את עבודת הבניין. הרופאים אמרו לי שאסור לי לעבוד בשמש ולכן התחלתי לעבוד במיני מרקט שהשכרתי עבורי ומכרתי לאנשים סחורה.

נולדו לי שלוש בנות ובן אחד. המשכתי לעבוד במיני מרקט שנים על גבי שנים ואז הילדים גדלו, הלכו לבית הספר, התחתנו.

לכל הילדים יש ילדים וכל אחד גר לבד יחד עם משפחתו המצומצמת.אני המשכתי לעבוד עד 2008, ולאחר מכן הפסקתי מפני שכושר הראייה שלי ירד, ומעכשיו אני בגמלאות.