מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

יוסף בן מנוח בנימיני

אני מעלה לאתר את סיפורו של יוסף בנימינוב
יוסף בנימיני וחברו יעקב זרובבל
הקווקזי שנתן עצמו למדינה וליהודי קווקז

יוסף בן מנוח בנימיני

סיפורו של אחיו של סבא רבא רבא רבא שלי:

תמונה 1
יוסף בנימיני עם חברו למפלגת "פועלי ציון" יעקב זרובבל, 1903, דרבנט, קווקז

1903, דרבנט, קווקז:

היום חזרתי ממפגש מרתק עם בוגאטירוב ומרדכייב. שניהם ייצגו את היהודים הקווקזים בקונגרס הציוני העולמי. הקונגרס הציוני היה מפגש של נציגים של כל העדות היהודיות בעולם, שהקים בנימין זאב הרצל. בקונגרס דנו כל הנציגים בדרכי הפעולה לפיהם צריך לנהוג על מנת לקדם את רעיון הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל. בוגאטירוב ומרדכייב סיפרו שהרצל מאוד התרשם מהם וכך גם אני. בסדרת הפגישות שלהם עם יהודי קווקז הגיעה גם הפגישה הראשונה שלהם עם יהודי דרבנט, עיר הולדתי. כל היהודים התלהבו מהרעיון הציוני. יהודי קווקז תמיד ייחלו לחזור לארץ אבותיהם ועד היום רווחת בינינו המסורת שמוצאנו משבט בנימין.

בארוחת הערב סיפרתי למשפחתי על הפגישה עם הנציגים. אמי רבקה אהבה את הרעיון ואיתה גם אבי, רבי מנוח בן סימנטוב. אבי שהיה הרב של הקהילה ראה בציונות את ההתגשמות של נבואות התנ"ך. אחי סימנטוב ואחותי הקטנה גם אהבו את הרעיון. לעומתם, אחי הגדול ישראל (שכינויו בירור) לא התלהב ממעבר לארץ חדשה. ישראל בדיוק התחתן והקים משפחה והוא לא רצה לנטוש את עסקיו ולסכן את משפחתו בארץ שוממה ורווית מלחמות וסכנות כמו ארץ ישראל.

1907, דרבנט, קווקז:

בראשות הרב יעקב יצחקי (הרב הראשי של דרבנט) התארגנה קבוצה של משפחות יהודיות שמוכנות לעלות לארץ ולהתעסק בחקלאות. אבי נפטר לפני שנה ואת העצב החליפה השמחה של הולדת בנו הראשון של אחי סימנטוב, קראנו לו גד. מספר חודשים לאחר מכן יצאנו על אנייה לארץ ישראל, אני, אמי, אחותי ואחי סימנטוב ביחד עם אשתו ובנו. בהגיענו התרגשנו מאוד והרגשנו את חלומנו רב השנים מתגשם סוף סוף. אך ההתרגשות חלפה מהר ונאלצנו להתרגל לאקלים הקשה של הארץ ולעבודת הארץ.

בחנוכה 1907 עלינו על האדמות שרכשנו- אדמות "ביר לימון" בשפת הערבים. אחי סימנטוב עסק בחקלאות ואני עבדתי ביקבי ראשון לציון. לצערי ההתיישבות החקלאית של היהודים הקווקזים בבאר יעקב לא צלחה ועברנו עם כל המשפחה לשכונת הקווקזים בירושלים- שכונת בית ישראל. שם הכרתי את אשתי הראשונה רבקה אלחדף ושם נולד בני היחיד עמרם. החיים בירושלים לא היו יותר קלים. אני התעסקתי במסחר והשתדלתי לפרנס את משפחתי בכבוד אך העוני והמחלות בירושלים לא הקלו עלינו.

בשנת 1907 אחי סימנטוב נפטר. מאחר והיה רב בשכונה הוא זכה לכבוד ונקבר בחלקה הספרדית בהר הזיתים. על קברו נכתב:

פ"נ

הנ"כ בקציו"ש

נדיב לב

כה"ר סימן טוב בן מנוח בן-ימיני

מדרבנד פלך דגיסטאן

תנצב"ה

נ"ע ח' ניסן תרס"ח

שנה לאחר מכן נפטרו גם אשתו ואשתי. שני האחיינים שלי, גד ואחיו הפעוט נותרו יתומים ובני נותר בלי אם. גד ואחיו התגלגלו בין משפחות אומנה ואמי רבקה האלמנה חיה בדוחק בחסדי התרומות של בית הכנסת הקווקזי.

תמונה 2
למעלה: גד בנימיני ואחותו של יוסף בנימיני. למטה מימין: עמרם בנימיני, רבקה בנימיני ואחיו הקטן של גד.

1910, ירושלים, האימפריה העות'מאנית:

החנות שבה עבדתי נמצאה בסמוך לסניף של מפלגת "פועלי ציון" בירושלים. המפלגה הפכה לי לבית שני וחברי המפלגה, דוד בן גוריון ויצחק בן צבי היו החברים הכי טובים שלי.

בשנת 1911 נרצח יחזקאל ניסנוב, ממקימי ארגון השומר. יחזקאל וצבי ניסנוב היו יהודים קווקזים שעלו לארץ לפניי. הם הקימו את הארגונים "בר גיורא" ו-"השומר". מטרת הארגונים הייתה לשמור על היהודים שעולים לארץ ישראל מפני התקיפות והשדידות של הערבים. הירצחו של יחזקאל גרם לי להתעמק בתכלית מעשיי בארץ והחלטתי להקדיש את כל מרצי לפעילות ציונית במסגרת המפלגה.

ציטוט מאת יצחק בן צבי: "תחילה הכרתיו כחנווני (עוסק במסחר) בירושלים, מלבושו מזרחי וכל הליכותיו כאחד מבני העדות המזרחיות, אולם בנימיני לא נשאר חנווני ירושלמי. במקרה הייתה חנותו בשכנות מקום עם מערכת "האחדות". חוג זה של חברי המערכת ופועלי הדפוס היה כעין משפחה קטנה שסביב לה התרכזו חיי המפלגה, מפלגת "פועלי ציון". מיומנו של בן צבי

מלחמת העולם הראשונה 1914-1917:

בשנת 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה והייתי צריך לבחור בין גיוס לצבא הטורקי לבין בריחה מהארץ. החלטתי לא להסתכן ועברתי ביחד עם בני עמרם לקליבלנד, ארה"ב. בקליבלנד הקמתי את הסניף של "פועלי ציון" וכתבתי מאמרים לעיתונים יהודיים של ארה"ב. לקראת סוף המלחמה, ביוזמת חברי בן גוריון הוקמו הגדודים העבריים (קבוצות של חיילים יהודיים בצבא הבריטי) ומיד הצטרפתי אליהם. במסגרת הגדודים העבריים לחמתי בגדוד "קלעי המלך 39" והשתתפתי בקרבות במעברות הירדן וא-סלט. לבסוף הבריטים ניצחו את הטורקים במלחמה וארץ ישראל עברה לידי הבריטים.

תמונה 3
יוסף בנימיני ובנו עמרם טרם צאתו למלחמת העולם הראשונה

המנדט הבריטי:

כשהתחיל המנדט הבריטי (שלטון בריטי) בארץ ישראל מוניתי לנהל את סלילת כביש עפולה- נצרת ולאחר מכן חזרתי לירושלים. אמי נפטרה לאחר המלחמה ואני התחתנתי בשנית עם לאה ברמן. בירושלים עסקתי בתפקיד ראש לשכת העבודה (האחראי על נושא העבודה והאבטלה בירושלים). לאחר מכן ביחד עם אשתי, הקמנו בית מרקחת בשכונת מאה שערים בירושלים. בשנת 1930 בני היחיד עמרם עבר לצרפת על מנת ללמוד מוזיקה ואילו אחייני גד התגייס למחתרת האצ"ל, בהשפעת חברו הקרוב מנחם בגין. מחתרת האצ"ל הייתה קבוצה של יהודים שנלחמה בבריטים על מנת לגרום להם לעזוב את ארץ ישראל ולאפשר ליהודים להקים מדינה. במקביל בדרבנט, משפחתו של אחי ישראל גדלה ושגשגה, נולדו לו בנים ובנות ואף נכדו הראשון נולד, קראו לו ישראל הלל על שם סבו.

בשנת 1931 נאלצתי לנסוע לוינה בירת אוסטריה בכדי לעבור ניתוח. חששתי שלא אעבור את הניתוח בשלום ולכן רשמתי צוואה: "אני מבקש את אשתי לאה שתחיה ומטיל עליה חובה להעביר את גוויתי לארץ ישראל ולקבור אותי על יד אחי סימן טוב בן מנוח בן-ימיני מדגיסטאן שנפטר בירושלים ח' ניסן תרס"ח בבית הקברות של ספרדים, או על יד אימי ז"ל, המקום ידוע. ומה לכתוב, מה מצבתי אני מבקש אותה להתייעץ עם חברי בן צבי ובן גוריון." (נלקח מתוך הארכיון הלאומי בירושלים)

בינתיים התבשל בראשי הרעיון להקים מושב עובדים עברי של יוצאי הגדודים העבריים. בשנת 1932, ביחד עם חבריי לגדודים העבריים עלינו על אדמות הנגב בקרבת תל ערד אך נאלצנו לנטוש אותם בעקבות מחסור במים. ביולי אותה שנה רכשנו אדמות בעמק חפר והקמנו את המושב אביחיל. אני הייתי המזכיר של היישוב ועסקתי בשמירה על היישוב, בדיוק כמו יחזקאל ניסנוב.

22.2.1933, אביחיל:

היום זה הוא יום חגיגי במושב ונקראתי לשאת דברים. ממרומי הגבעה שממנה נשקף כל היישוב ועמק חפר אמרתי בין השאר את הדברים האלו: "כל העמק הזה המשתרע לפנינו, יהיה זרוע נקודות ישוב יהודיות ויפרח בעתיד הלא רחוק".

היישוב עליו עמלנו זה זמן רב גדל ומתפתח ואני שמח לקחת חלק בבנייתו ובשמירתו. לצערי, השכנים הערבים לא נותנים לנו מנוח. בקרבנו התנחלו שבטים בדואיים מאזור טול כרם והחלו לנטוע אוהלים באדמותינו. המשטרה הבריטית לא נוטה לבוא לעזרתנו ומתעלמת מהפרות החוק של הבדואים. לעתים קרובות, מתוקף תפקידי כשומר המושב אני נאלץ להתעמת איתם פיזית. אני מקווה שיבואו ימים ועמק חפר אכן יפרח ויצמח ונוכל לעבוד את אדמותינו בשקט ובשלווה ונקים את מדינתו ובה נוכל להתאחד עם אחי ומשפחתו.

ב-22 לפברואר 1933 לאחר שיוסף בנימיני נשא דברים באסיפת היישוב הוא נאלץ לצאת מהר אל גבולות היישוב כאשר החלה התפרעות של בדואים. יוסף בנימיני רץ מהר אל מקום ההתרחשות וניסה להרחיק את הפורעים מאדמות המושב. הפורעים הקיפו את יוסף וחבטו בו במקלות עד שמת. יוסף נרצח בשומרו על היישוב. באותו מקום בו נפל, נקבר ועל קברו הקים יצחק בן צבי אנדרטה.

ציטוט מעיתון דבר: "בנימיני הוציא את נשמתו בנתניה, ששמה הובל לקבל עזרה רפואית. דבריו האחרונים היו על בנו הלומד בצרפת ועל שלום חבריו שהיו איתו בקטטה עם הבדואים ונפגעו אף הם. כמאתיים איש השתתפו בהלוויתו".

ציטוט מהספדו של יצחק בן צבי: "חברנו יוסף בנימיני נפל חלל על משמרתו, משמרת הכבוש של חלוצי ואדי-חווארת.  את האוצר הכי יקר הנמסר לרשותו- את החיים- הקריב בנימיני בלי פקפוק על מזבח הכלל, בהגנו על זכותנו הקדושה לרצות את אבני מולדתנו, להקימה משממותה ולחדש בקרבה מולדת לאומה העובדת. מותו הטראגי של בנימיני לא יהנה אותנו מן המסילה הישרה- ממסילת הבניין והכיבוש, ורגש הנקמה לא ישיאנו לשבילי עקלתון. המוות היום לא יכניס מורך בלב המחנה, ונהפוך הוא- בנימיני, בחייו בעבודתו ובמסירות נפשו ישמש דוגמה ומופת לרבבות."

תמונה 4
האנדרטה של יוסף בנימיני: "פה נפל על משמרתו יוסף בן מנוח בנימיני ז"ל בהגנו על הישוב הזה"

הזוית האישית

במסגרת השיעור "סדנת כתיבה" התבקשתי לכתוב על נושא הקשור למשפחתי. התלבטתי רבות, התייעצתי ונושאים רבים עלו לי. היה חשוב לי שהנושא יהיה קרוב לליבי וגם יעניין אחרים. בחרתי בסיפור חייו של יוסף בנימיני, אחיו של סבא רבא רבא רבא שלי. מה שגרם לי לכתוב עליו היו חייו המעניינים והמרתקים שלו וחשיבותו בארץ ובמשפחה. במהלך כתיבתי למדתי רבות על שורשי משפחתי, על "פועלי ציון" ועוד דברים הקשורים לארץ ישראל. את סיפור חייו כתבתי בגוף ראשון כאילו אני זה הוא. על סיפור חיו למדתי מאחי הגדול ומהוריי. וכן נעזרתי בספר יהודי מזרח קווקז ובמקורות מידע אינטרנטיים.

מילון

הספד
דברים שנאמרים לזכרו של המת

ציטוטים

”הירצחו של יחזקאל גרם לי להתעמק בתכלית מעשיי בארץ “

הקשר הרב דורי