מאגר סיפורי מורשת

יון הלל, דור שישי בארץ. סב אבי היה ממייסדי ראשון לציון והמזכיר הראשון של ועד המושבה. סבי ואבי נולדו בראשון לציון. אימי ואני נולדנו בירושלים. באותן שנים לא היו תנאי לידה נוחים ובטוחים בראשון לציון, לכן בחרה אמי ללדת בבית הוריה בירושלים כשאמה לצידה תומכת ועוזרת.

את ילדותי ושנות נעורי עשיתי בראשון לציון. בביה"ס המקומי כל הילדים למדו ודיברו לפחות שתי שפות, עברית וערבית. אני דיברתי עם סבי וסבתי אידיש ועם הורי עברית. ראשון לציון הייתה מושבה צעירה ומספר תושביה מועט. ילדי מושבות הסביבה היו מנחלת-יהודה, בית חנן ונטעים. למדו בבית ספר משותף והכירו היטב אחד את השני.

המגורים במושבה היו בבתים משפחתיים בעלי חצרות גדולות בהן גידלנו: ירקות, עצי פרי, פרחם, פרות ותרנגולות. באותו זמן לא היו אמצעים לשימור מזון, ירקות ופירות נקטפו מהגינה ונאכלו באותו יום, חלב טרי נחלב מידי יום, לשתייה ולהכנת גבינות, שמנת וחמאה.

יון בן 3 בשנת 1926

מסיבה שלא הבנתי אז, נדדנו בין ראשל"צ לת"א. ייתכן כי נדודים אלה היו קשורים בעבודתו של אבי. את לימודי התיכון סיימתי כתושב תל אביב.

בתמונה אמו ואביו של יונה – חייל בגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, 1914-1918

עם פרוץ המאורעות 1936 שנקראו "המרד הערבי", היה צורך בשמירה על רכוש המושבה ותושביה. השמירה התנהלה בזוגות, כל זוג קיבל קטע אותו היה צריך לפטרל. מכיון שלא היו אז די גברים, צרפו לכל מבוגר נער מתאים. אני הצטרפתי בשמחה ובגאוה לדודי. הנערים שלא נבחרו הרגישו נעלבים ונחותים. כל הנערים שהשתתפו בשמירה, רוכזו לקבוצה שהייתה במסגרת ה"הגנה" וכך נסללה דרכי להימנות כחבר ה"הגנה". עם גמר בית ספר התיכון בשנת 1940 יצאתי כחבר תנועת מחנות העולים ל"הכשרה" בקיבוץ אלונים.

בשנת 1941 היגיע הצבא הגרמני, בפיקודו של הגנרל רומל, לגבול מצרים בדרכו לארץ ישראל. היה חשש שהגרמנים יתגברו על הצבא הבריטי ויצליחו לכבוש את ארץ ישראל. היישוב היהודי הכין תוכניות לחימה והגנה והקימו את הפלמ"ח (פלוגות מחץ). הראשונים גויסו לפלמ"ח חברי ההכשרות ואני בתוכם – כך גוייסנו לפלמ"ח.

עם שחרורי מהפלמ"ח כעבור שתי שנות שרות, חזרתי לתל אביב וצורפתי לחי"ש (חיל שדה) ת"א. לאחר החלטת האו"ם בכט' בנובמבר 1947. כשחזרתי משרותי בפלמ"ח, התחלתי ללמוד הנדסת ייצור בסניף של אוניברסיטת לונדון בארץ. לפרנסתי עבדתי בבית מלאכה מכני הגדול ביותר בארץ. העיבוד השבבי במפעל נעשה תוך חישוב היחסים בין גלגלי השיניים המניעים את המכונות. חישובים אלה היו קשים ומסובכים, הייתי היחיד שידע לעשות חישובים אלה ועד מהרה נעשיתי מנהל העבודה.

סיפורו המלא של יון הלל בספר "ממעיין חיינו"

הזוית האישית

סיפורו של יון הלל תועד ע"י התלמידה סיגל בביוב, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שהתקיימה במרכז לתלמידים מחוננים, ידיד במכללה האקדמית תלפיות, בתל אביב. הסיפור תועד ופורסם בספר "ממעיין חיינו" בעריכתם של המורה מוביל התכנית דוד וצלר ומנהלת המרכז יהודית גדנקן.

יון הלל וסיגל בביוב בתכנית הקשר הרב דורי