מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא שלומית גבריאל והסיפור שאתם עומדים לשמוע כרגע הוא הסיפור שלי!

השנה היא שנת 1973, גרתי בכפר-סבא, משפחה עם שני ילדים. הגיע יום כיפור ואנחנו כרגיל צמים, מסביב שקט דממה, אנשים ספונים בביתם או נמצאים בבית -הכנסת ומתפללים. לפתע אנחנו שומעים את השכן שלנו מתניע את אוטו ונוסע, בהחלט חריג ביום כיפור, מיד אחר-כך אנחנו שומעים מטוסים בשמיים, פליאה גדולה, מטוסים טסים ביום כיפור? כזה דבר עוד לא ראינו ולא שמענו מעולם. כל אחד מסתכל על השני  – משהו קרה!!!

החלטנו לפתוח את הרדיו – והנה אנחנו שומעים שירים ישראלים ובין לבין משמיעים סיסמאות שמורכבות משתי מילים, פרצה מלחמה!!! בימים שאין טלפונים סלולריים, אין רשתות חברתיות והדרך היחידה לגייס אנשים למילואים היא ע"י סיסמאות שנתנו לכל יחידה ויחידה.

החלטנו ללכת לבית-הכנסת שנמצא ברחוב התחייה בכפר-סבא והנה תכונה של מלחמה, גברים לבושים במדים נפרדים מהמשפחה, איש לא יודע מי מהם יחזור הביתה. גברים רבים עוזבים את בית-הכנסת וממהרים הביתה לקחת מעט פריטים נחוצים ורצים למקום המפגש הידוע להם מראש.

כמובן שגם סבא התגייס ונשארנו נשים צעירות עם ילדים בבית, צמודים לרדיו, אכן התחילה מלחמת יום-כיפור, מלחמה קשה שגבתה חללים רבים.

היינו בהלם כמו כל אזרחי המדינה, יושבים ביחד כאשר הבשורות התחילו להגיע, את הצער והכאב אנו נושאים אתנו עד היום ונישא אותו עד יומנו האחרון כאשר בליבנו חרוטים שמות הנופלים, יהיה זכרם ברוך.

הזוית האישית

סבתא שלומית: הייתה לי חוויה מיוחדת במינה לעבוד עם נכדתי המקסימה ולנסות להעביר לה את סיפור המשפחה ואת תקופה ילדותי, אני מקווה שהיא למדה משהו מהשורשים שלה שמתאפיינים משואה ותקומה ותעביר אותם לדורות הבאים.

יעל ספיר: כנכדה החוויה שלי הייתה מאד מיוחדת עבורי, למדתי הרבה על סבתא ועל העבר של המשפחה שלי. שמעתי סיפורים שילוו אותי בכל מהלך חיי ואני מקווה שאני וסבתא נעבור עוד הרבה חוויות כאלה מיוחדות.