מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

יום הזיכרון לשואה וגבורה

ביום סבבה
אימי, הגב' נשואת הסיפור ואני, בראיון לקראת הדלקת משואה בקיבוץ לוחמי הגיטאות
מכירים את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ולגבורה?

בחודש ינואר 2008, בעת שהותי בשליחות כדיפלומט בארה"ב קיבלתי הזמנה להשתתף בטקס יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ולגבורה באו"ם ביום 27.1.2008, מאוד הופתעתי מההזמנה, היות ולא הייתי מודע כלל למועד זה. מועד זה נקבע בהחלטת האו"ם מספר 60/7 מיום 1.11.2005, כי המועד יהיה 27.1 בכל שנה, זהו מועד שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ בידי הצבא האדום.

הטקס נערך באולם מליאת האו"ם (מקום מאוד מרשים) בבניין האו"ם בעיר ניו יורק, בהשתתפות יהודים שהגיעו מרחבי העולם, כולל נציגי הנציגויות הרשמיים של ישראל בניו יורק. כך השתתפתי בטקס במהלך 4 שנות שרותי בשליחות בארה"ב עד שובי לארץ.

במקביל לסיפורי האישי, אימי הגב' לוציה רטמן יוצאת מדי שנה בשבוע שלפני יום הזיכרון הבינלאומי לשואה לשבוע הרצאות בפולין בהם היא מספרת את סיפורה האישי במקומות שונים. תמיד עם שובה ארצה הייתה מספרת איך קיבלו אותה בכל מקום ומי היה הקהל מולו גוללה את סיפורה.

ובכן,  מאחורי מסע הרצאות זה עומד מפעל מעניין של הפקולטה להיסטוריה יהודית בראשות פרופסור וואצק וויז'בייניץ מאוניברסיטת העיר זשוב שמדרום לבירת פולין וורשה. הפרופסור עם צוות הדוקטורנטים שלו מכין תכנית של שבוע ימים שבה משתתפים נציגים יהודים מכל העולם, חלקם גדלו בתקופת השואה וחלקם בנים של שמתחקים אחרי הסיפורים הנוגעים בשואה.

במהלך השבוע מחולקים הנציגים שהגיעו לתכנית למספר קבוצות, כל קבוצה מקבלת תכנית סיורים למקומות שונים בהם הם משתתפים בטקסי זיכרון משותפים עם הפולנים ובחלק מהמקומות הם מספרים את סיפורם האישי. כל המסלולים היו באיזור גליציה לתחתית הרי הקרפטים.

אימי ואני קיבלנו מסלול שכלל השתתפות בטקסי זיכרון וכן הרצאות של אמי לפני תלמידים. אלינו התלוו שני דוקטורנטים וכמובן נהג, שהסיע אותנו לכל המקומות שהיו בתוכנית.

הגענו לבית ספר יסודי בעיירה דובייצ'קו, באולם בית הספר (לא יהודי) התקבלנו על יד ראש העיירה ומנהלת בית הספר, והתלמידים. התלמידים פתחו בשירה הנוגעת לשואה, בסיום השירה אימי נשאה דברי ברכה ותודה לתלמידים, אולם בכך לא הסתיים האירוע. בהמשך העלו התלמידים הצגה בה הם הציגו משפחה פולנית הסועדת בביתה את ארוחת הערב, כאשר ברקע נשמעות יריות. לאחר היריות נשמעת דפיקה בדלת וילדה יהודייה מבקשת להסתתר בבית המשפחה. הם מיד מזהים שמדובר בילדה יהודייה ונותנים לה לאכול. תוך כדי הארוחה נשמעה דפיקה בדלת של חיילים המחפשים אחר יהודים שנמלטו. אב המשפחה מיד מסתיר את הילדה ועונה שאף אחד לא נכנס לביתם ובכך מציל את הילדה.

עצם קיום ההצגה בבית ספר פולני על ידי ילדים פולניים, הביא להתרגשות של אמי וגם שלי. אמי הודתה במילים נרגשות לתלמידים והנהלת בית הספר.

כך למעשה, התנהלה התוכנית במהלך השבוע, היו מקומות בהם אמי סיפרה את סיפורה אישי והיו מקומות שבהם התקיימו טקסי זיכרון.

סיפורה האישי של אימי הגב' לוציה רטמן

אמא נולדה בדינוב ובגיל צעיר מאוד עם פטירתה של אמה, עברה לגור בביתו של דודה בעיר לז'אנסק. הדוד היה איש עסקים. עם הגעת הגרמנים בשנת 1939, גורש הדוד עם משפחתו מביתו על ידם ואפשרו לפולנים לבזוז את הבית. לאחר הביזה חזרו הדוד ומשפחתו ועם אימי לבית ריק מכל והיו צריכים ללקט אוכל באשפה ובכל מקום אפשרי.

אימי החלה במסע נדודים, למקום מגוריה של אחותה הנשואה, בעיר לובאצ'וב. אחותה חיפשה באותה עת מקום למגורים עבורה ומצאה דירה בביתם של משפחת פומורסקי. כאשר שמעו קרובי בעלה על כך, הזהירו את האחות כי אב המשפחה הינו קצין פולני אנטישמי ולא יתכן שהם ישכירו דירה ליהודיה. האחות חזרה לגברת פומורסקי ושאלה אותה בנושא, וגברת פומורסקי ענתה שהיא יודעת שהאחות ומשפחתה יהודים.

באותו פרק של זמן צריך היה לצאת לעבוד בכדי להתפרנס, ואמי עבדה בניקוי שדה של סלק סוכר, עם נערות אחרות בגילה. היא שמעה את נערות משוחחות על הרכבות שעוברות בסמוך, עוברות מלאות וחוזרות ריקות. אמי הבינה שמשהו אינו כשורה. אימי שהיתה כבר בגיל העשרה, הודיעה לדודתה כי היא רוצה לחיות ויהי מה.

אחותה פנתה לגברת פומורסקי בכדי שתעזור בנושא.

גברת פומורסקי הציעה שהיא תיגש לכומר המקומי ותבקש ממנו תעודת לידה עם פרטים של ילדה, ינינה קוגוט, בגילה של אמי, שהוריה הוגלו לסיביר. ואכן כך קרה, הכומר לא זכר כי לגברת פומורסקי יש רק בנים וכך אימי התחילה פרק חדש בחייה. אימי נדדה עם עם זהותה החדשה בכדי לחפש עבודה, נדודים אלו הביאו אותה לעבוד בברלין במפעל A.E.G עד סוף המלחמה.

במהלך השנים, תחת הזהות הבדויה, הובאה אימי לחקירה בגסטפו בגלל שחשדו בה שהינה יהודיה. אך כל הפניות של אנשי הגסטפו לא נענו, בטענה שאינה מבינה מה הם רוצים וכך ניצלה.

בשנת 2009, הוענקו לנכדיה של הגברת פומורסקי תעודת חסידי אומות העולם.

מילון

גסטפו
המשטרה החשאית של גרמניה. הגסטפו היתה מכשיר הדיכוי וההרס העיקרי של הנאצים.

ציטוטים

”אימי שהיתה כבר בגיל העשרה, הודיעה לדודתה כי היא רוצה לחיות ויהי מה.“

הקשר הרב דורי