מאגר סיפורי מורשת

משפחתנו הייתה משפחה בת ארבע נפשות, אבא אימא ושתי בנות, משפחת אישלר (עזוז) חיו חיים נוחים ורגועים, במרכז העיר איסטנבול בשכנות לבית הכנסת הגדול  "נווה שלום". שעות רבות בילדותי העברתי בצפייה בטקסים ואירועים שנערכו בבית הכנסת כמו חתונות בר מצוות וכו'.

בשנת 1959-1960 במהלך הפגנות ומחאות של המונים באיסטנבול נגד השלטון, פרצו ההמונים למספרת הגברים של אבי ניפצו ושברו והציתו את כל תכולת המספרה. פשוט פוגרום. פתאום אבי נותר מובטל, ללא מקור פרנסה. זה היה הלם. זעזוע נפשי שערער את הביטחון של כל המשפחה.

סבתא תחיה עם אחותה

כתוצאה מכך הורי הגיעו להחלטה לעלות לישראל. מדינת ישראל מקום בטוח יותר לחינוך וגידול הבנות. אכן במהלך של שנה אבי עשה את ההכנות למעבר של רכוש והון לישראל. בתאריך 9.1.1961 המשפחה עלתה לישראל. קנינו בית  (צריף) ומגרש בגני תקווה בקרבת בני משפחה מצד אמי. גדלתי ולמדתי בגני תקוה עד נישואי, שעברתי לגור בפתח תקוה.

בצעירותי

סיפור אהבה שלי, אהבה למקצוע – מקצוע של החיים

" כי המורה – עץ השדה

יותר מכל הוא עץ הדעת,

כמו העץ שורש מכה

ותורתו רוצה לטעת." (ליאורה ברנע)

סיימתי לימודי התיכון במגמה מדעית מוגברת ולאן ממשיכים הלאה? להיות אחות או רופאה? הורי עודדו אותי לבחור בהוראה והחבר הצמוד שבעתיד היה בעלי תמך בהורי לכוון הוראה. החלטתי ללמוד בסמינר למורים במגמת הוראת מדעים לאל יסודי (חט"ב ותיכון).

בשנת  1971 התחלתי ללמד בגני תקוה בבית הספר שאני למדתי. הייתי בצוות המורים של בית הספר שהיו המורים שלי. שנה אחרי עברנו לגור בפתח תקוה הייתי כבר אימא לליאת והתחלתי ללמד בבית ספר יסודי המתוכנן לעבור לחטיבת ביניים.

טקס קבלת תעודת הוראה

בתחילת דרכי השקעתי הרבה מחשבה ומאמצים לטיפוח המקצוע ולעודד תלמידים לחבב המקצוע. העברתי חוגי העשרה לאחר שעות הלימודים. קיבלתי משוב חם ואוהד מהמנהל, מצוות המורים ומהתלמידים. העידוד המריץ אותי להשקיע יותר ולהצליח יותר. יחד עם תלמידי שכבה ז' עברתי לחט"ב ברנר בפתח תקווה.

התאהבתי במקצוע ההוראה בכלל ובהוראת המדעים בפרט. נהניתי לראות את הבעות התלמידים כשלימדתי נושא חדש. גרמתי להם להסתקרן ולשאול שאלות.

שנה אחרי תאונת צומת הבונים, תאונה בין רכבת לאוטובוס תלמידים, מינו אותי לרכזת מקצוע המדעים בחטיבת הביניים ברנר. בשנת 1987 התאלמנתי. כ"בריחה" מהמציאות הקשה וכמזור למצבי הנפשי התמסרתי ללימודי הוראת המדעים. השתתפתי בכל קורס והשתלמות שאליו הוזמנתי. שימשתי בתפקידי מדריכת מורים במרכזיה הפדגוגית, מורת מורים בבית ברל, מדריכה ארצית של המפקחת במחוז מרכז, הדרכתי צוותי מדעים בחטיבות ביניים חדשות.

במהלך כל השנים בנוסף להוראה של תלמידים הייתי שותפה בהכשרת סטודנטים להוראה. עבדתי כמדריכה פדגוגית בהסבת אקדמאים בבית ברל. הכנתי את המורים שיחליפו אותי בהמשך עם פרישתי מההוראה. נהניתי כל שנה וכל יום בהוראה לתלמידים, בהדרכה של מורים. הוראה לדעתי הוא מקצוע של החיים. הוראה וחינוך זה "כמו העץ שורש מכה  ותורתו רוצה לטעת"

סיפורו של אלבום השרות הבולאי

אחד ממפגשי תכנית הקשר הרב דורי, הוקדש ל"סיפורו של חפץ". אני בחרתי באלבום השירות הבולאי – אוסף בולים ומעטפות. שני אלבומי אוסף של השירות הבולאי נרכשו ונאספו מאז ילדותה של ליאת (אימא של נכדי איתי) על ידי אביה ז"ל. האלבומים נשמרו אצלי בבית, מאז שנת 1972.

אלבום אחד מוארך וירוק. והאלבום השני קצר ורחב לבן. אני שומרת על אלבומים אלו שהם מזכרת מאבא שרצה לחנך את ילדיו לערכים ציוניים הקשורים לאירועים במדינה. בכל תאריך המציין אירוע מיוחד בארץ, דואר ישראל הנפיק בול לציון האירוע. הבולים נשלחו למנויים ונאספו חודש בחודשו.

בחרתי להביא את האלבומים האלה לכתה ולהראותם לתלמידים. כיום הנוער לא משתמש בבולי דואר בכלל. זהו חפץ עם קשר רגשי מיוחד מאד, שכן האב ז"ל לא זכה להעביר את החפץ לילדים ולנכדים. נכדי, איתי התרגש מאד, התלהב והסתקרן לדעת כמה שיותר על הקשר של החפץ לאמו. קשר בין דורי לסבא שלא זכה להכיר.

האלבום

סיפור אהבה שלי- אהבה למקצוע ההוראה

הזוית האישית

סבתא תחיה: תכנית זו הייתה עבורי חוויה נהדרת, מרגשת ומקרבת בין דורות. זמן נהניתי מזמן איכות עם הנכד שלי. איתי שלי תהיה אמיץ, תרדוף אחרי החלומות, השאיפות ורצונותייך והגשם אותם!! עלה והצלח!!

איתי: נהניתי להשתתף עם סבתא בתכנית ולכתוב עם סבתא את סיפורה ולשמוע כל מיני סיפורים מהעבר שלה.