מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

יהלומים בכתר המשפחה

אני ונכדי בפרויקט "הקשר הבין דורי"
קבלת הספר מקראות ישראל בכיתה א
שורדים את השואה ומקימים משפחה לתפארת בארץ ישראל

שמי צבי לזר. נולדתי בשנת 1948 ברומניה ילד יחיד להוריי – ארנסט ומרגרט לזר. משפחת לזר מקורה בספרד והיא ממגורשי ספרד. שם המשפחה נגזר מהשם אלעזר.

סבא רבא שלי וסבי נפטרו בגיל צעיר ונותרו אבי ושני אחיו בלבד מכל הלזרים.

תמונה 1
מסמך אישור לחסיד אומות העולם

במלחמת העולם השניה אבי ואחיו הצעיר, שלא היו נשואים, התחבאו בבניין מסתור וילד בעל מוגבלות סייע להם והיה מביא להם אוכל.  לאחר עליית אבי ארצה הוא דאג כי הילד הזה יקבל מעמד של חסיד אומות העולם. אבי תיעד את פרטיו ב"יד ושם" והוא זכה לסיוע מישראל, על העזרה שהגיש לו ולהוריו לנהל חיים נוחים יותר ברומניה. כך ניצלו חיי אבי. האח הבכור נשאר עם משפחתו, אשתו-חנה ובנו תומי, ועם סבתי, מאחר וההנחה הייתה כי לבעלי משפחות לא יאונה כל רע ע"י הנאצים.

תמונה 2
דודי ומשפחתו שניספו באושוויץ

 

תמונה 3
סבתי שניספתה בשואה עם אבי ושני אחיו

כאשר הנאצים נכנסו לרומניה (גבול הונגריה) דודי ומשפחתו נלקחו לאושוויץ ושם מצאו את מותם. אבי ששרד, לא הרבה לספר על המשפחה בגלל הטראומה של השמדתם ואני למעשה הצאצא היחיד לבית לזר. בשנת 1950 בהיותי בן שנתיים עלינו ארצה לשער העלייה שהיה מחנה העולים המרכזי. החורף הקשה באותה שנה, גרם לאבי ליצור קשר עם חבריו ועברנו להתגורר במחסן שהיה בחצר ביתם של החברים בכפר אונו (היום קריית אונו). לאחר כשנה עברנו לדירת חדר בכפר סבא ומאז ועד היום אני תושב העיר.

השפה בבית היתה הונגרית ולמדתי את השפה העברית רק בגיל ארבע כשהתחלתי לשחק עם חברים "ותיקים".

תמונה 4
בחצר ביתי בכפר סבא

בחצר ביתנו היה עץ תות ענק ובצלו שיחקנו בחפירת מכתשים וטיפסנו על העץ – משחקי ילדים בתקופה שלא הייתה טלוויזיה ולא משחקי מחשב. למען האמת הילדות הזו מעניינת מסקרנת ובמסגרת חברתית רחבה. הגעתי לגן חובה בכפר סבא ואחר כך בגיל שש עליתי לכיתה א' בבית ספר אוסישקין וסיימתי בכתה ח' (באותה עת לא היתה חטיבת ביניים). בבית ספר זה למדו מאוחר יותר שני בניי ובתי (ניב אביו של ירדן, אמיר ומיקה).

תמונה 5
התמונה השנתית בגן החובה

הייתי בתנועת נוער – הנוער העובד והלומד, ונהניתי לטייל ברחבי הארץ. יחד עם זאת הורי לקחו אותי למפגשי חברים שלהם דוברי הונגרית ועם ילדיהם בילינו בתל-אביב, רמת גן, עכו ועוד ובדרך זו נשמרה אצלי השפה והתרבות ההונגרית ובמקביל רכשתי את ה"ישראליות" ואת אהבת הארץ. הורי עברו את כל הקשיים של שנות החמישים הראשונות בהבנה והם שמחו שלמרות הכל הם מגדלים את בנם בארץ ישראל – מעין ציונות שהתפתחה אצל ניצולי השואה.

סיימתי את תיכון כצנלסון בכפר סבא במגמה הריאלית והתגייסתי לצבא בשנת 1966. שירתי במערך המוצנח. בצבא פגשתי את ג'ינה שהפכה לאשתי.

תמונה 6
אני ואשתי בתל דן

יחד סיימנו את הטכניון בחיפה והקמנו את ביתנו שוב בכפר סבא שם נולדו ילדינו – אמיר הבכור שהוא טייס בחיל האויר, ניב האבא של ירדן המנהל חברה ישראלית באנגולה. ומיקה פיזיוטרפיסטית. עבדתי כמהנדס בנין בתחומים רבים ובארצות שונות כמו ניגריה, הונגריה ועוד. בגיל 65 פרשתי לגמלאות ואני נהנה מטיולים, מהרצאות ובעיקר משעות איכות עם נכדיי. בקיצור חופשה אולטימטיבית.

היום אני סב ל-11 נכדים ותאומים בדרך. כולם יחדיו וכל אחד בנפרד הינם יהלומים בכתר המשפחה.

תמונה 7
המשפחה ביום ההולדת ה-94 של חמותי

הזוית האישית

צבי: הייתה זו חוויה מיוחדת לעבור יחד עם נכדי ירדן על קורות חיי ובעיקר על קורות המשפחה שנכחדה בשואה. זו הייתה הפעם הראשונה שדיברנו שנינו על נושא זה. המסר שלי לנכדים: חשוב ללמוד ולהשקיע אך מעל הכל חשוב להיות אדם הגון ישר ומתחשב!

מילון

שער העליה
מחנה עולים ששימש כתחנת מעבר לעולים החדשים שהגיעו באוניה לחיפה.

ציטוטים

”חשוב ללמוד ולהשקיע אך מעל הכל חשוב להיות אדם הגון ישר ומתחשב“

הקשר הרב דורי