מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1954 בבית היולדות הישן בחדרה.

משפחתי שהגיעה לחדרה, גרה בתחילת דרכה בשכירות בבית בנחליאל. אבי ז"ל רכש בית שהיה שייך ל"גפיר טורקי" (שומר יערות) שהיום נקרא רחוב יהודי פקיעין (מול שערי חדרה) .זכורה לי הרצפה המיוחדת שהייתה מארחים ירוקים מצוירים בסגנון טורקי. והחדרים הגדולים והמרווחים. בכל חדר גרנו משפחה הורים וילדים. בחצר היה עץ התות הענק ולול התרנגולות בגינה שם היינו משחקים כילדים.

מאחר שמשפחתי הייתה משפחה מסורתית וסבי היה רב ועוסק בקבלה, המסורת היהודית הייתה מרכז ההתנהלות בחגים ובשבתות. זכור לי קידוש ערב יום שישי או ההבדלה במוצאי שבת, שהיינו שרים את השירים לפני הקידוש או ההבדלה. וזכור לי גם  ליל הסדר שנוהל תמיד על ידי סבי המנוח היה בצורה ציורית כאשר לדוגמה האמרה: כך יצאו אבותינו ממצרים היה לוקח סבי מקל קושר צרור בגדים ביחד תולה על המקל שם על כתפו צועד מסביב לחדר ואנו הילדים אחריו.

זכורים לי סיפורים של אבא אבי שהיה קצין בכיר באצ"ל היה מספר לנו סיפורים על המלחמה, בטרום המלחמה אבי שהשתתף בכמה מבצעים של האצ"ל כמו הפריצה לכלא עכו, שוד הרכבת שהובילה כספים לצבא הבריטי במצרים והובלת הכסף באמבולנס על ידי אבי ושותפו מסווארי ועוד שתי נשים שהתחפשו ליולדות והעבירו אותם באמבולנס, בכל המחסומים הבריטים עד לתל אביב שם ניתן הכסף לבגין ולהנהגת האצ"ל ועדו סיפורים רבים…

סיפור נוסף שאבי סיפר לי על ילדותו שהיה מוביל עם הסוסה שלו בפקיעין את החיטה לטחון את החיטה מפקיעין למעליה שבגליל מרחק של בערך 15 קילומטר. כמו כן הסיפורים על מסיק הזיתים שהיה חגיגה שלמה לכולם – כל המשפחה הורים, ילדים וזקנים היו יוצאים להסיק את הזיתים מהעצים. אבי היה אז ילד בן 8 או 9 והיו מוטלות על כתפיו משימות רבות לכלכלת הבית.

בילדותינו גרנו בחדרה ברחוב יהודי פקיעין של היום, שהיה מעבר לכביש ארבע, ארבע בתים מבודדים. מאחר והיינו בין הפרדסים וליד היער את ילדותינו בילינו הרבה ביער חדרה, בבניית מבנים על העצים בניית רפסודות בחורף כאשר חלק גדול מהיער היה מוצף.

למדתי בבית ספר "אחד העם" ולהגיע לבית הספר היינו הולכים ברגל מהבית לביה"ס ובחורף הייתה שלולית ענקית שהיינו צריכים לחצות עם מגפיים מעבר לכביש ארבע ומשם דרך הגורן היכן שהיום נמצאת תחנת אגד. למדנו עברית, שיעורי מוזיקה על ידי המורה אהרון גרוניך. שיחקנו משחקי כדורגל מחניים כדורסל וכמובן חלק גדול מזמננו בילינו ביער חדרה. זכורים לי הטיולים של ביה"ס ותנועת הנוער המכבי הצעיר, ברחבי הארץ כמו תל חי, ושם היינו עולים תמיד בתאריך י"א באדר ומקיימים שם טקסים כמו כן טיולים למצדה אזור ים המלח ולירושלים לפני שחרורה וגם אחרי שחרורה.

את אשתי פגשתי לאחר שחרורי מהצבא, אשתי שרה הייתה עדיין חיילת. נפגשנו במקרה, כשהלכה ברגל מתחנת האוטובוס הביתה, דרך שדרת האקליפטוסים ברחוב ז'בוטינסקי לביתה שברחוב ביאליק, היא הלכה בלילה בחושך. לקחתי אותה בטרמפ לביתה. התחתנו בשנת 1979, כשהבת הבכורה שלנו עדי נולדה בשנת 1983, הבת השנייה מאיה נולדה כשנה וחצי אחריה בשנת 1984, הבת השלישית אור נולדה בשנת 1994 והיא בת 23.

.אנו גרים ברחוב האלון בברנדיס מול ביה"ס צפרירים. אני יחד עם אחי בעלים בשותפות של שלושה מרכזי רכב של ג'נרל מוטורס – u.m.i בחדרה, בפתח תקווה ובחיפה ואני מנהל את המרכז בחדרה. כמו כן אנו עוסקים בעסקי נדלן לדוגמה שערי חדרה.

מאז ומתמיד עסקתי בספורט הייתי שחקן כדורסל במכבי חדרה ושחקן כדור יד בהפועל חדרה. בגלל אהבתי לספורט ליוויתי את בנותי שנים רבות כשהתחילו לשחק כדורעף בביה"ס יסודי במדעים ואומנויות, ניהלתי את קבוצות הכדורעף ואני מנהל אותם עד היום. כיום יש לנו שתי קבוצות בנות בליגת העל ובנים בליגת העל קבוצות רבות של נוער בבית ספר מדעים ואומניות ותיכון חדרה כמו כן, אני עוסק בספורט אתגרי בנסיעה על טרקטורונים רכבי שטח ורייזרים, ועושה טיולים רבים ברחבי הארץ.

סיפורה של משפחתי ששורשיה בישוב פקיעין

משפחתי נולדה וגדלה בפקיעין הישוב היהודי שלא היה בשום גלות. יהודי פקיעין הגיעו לפקיעין על פי המסורת בתקופת הורדוס כפליטים ממשפחתו של שמעון הכהן, שברחו מהרדיפות של הורדוס את משפחות הכוהנים, ומצאו מקלט בפקיעין הנמצאת בגליל בעמק בהרים כש- 5 מעיינות מים נמצאים בה. וזהו מקום מסתור אידיאלי. מאז ועד היום, הישוב היהודי בפקיעין. על פי המסורת, בכותלי בית הכנסת בפקיעין נמצאים תחריטים שעוברו מבית המקדש, המנורה ועץ התמר בשני צידי בית הכנסת. השורשיות העמוקה של משפחתי בארץ ישראל ובפקיעין הביאה את מנהיגי הישוב, לנסות ולהחזיר את יהודי פקיעין לפקיעין לאחר שבמאורעות 1936 שהגיע קאוגג'י והכנופיות לגליל נאלצו לברוח וכך הגיעה משפחתי לחדרה.

ליל סדר שני בישוב פקיעין – 1962

חלק מהניסיונות להחזיר את היהודים לפקיעין הוביל שמחה יום טוב מקיבוץ דליה, מהסוכנות היהודית ובגולת הכותרת של מאמציו הייתה עריכה ליל סדר שני בפקיעין שנת 1962 תשכ"ב. נאספנו מכל הארץ יהודי פקיעין עם משפחותיהם התכנסנו בחצר בית הכנסת ובתוך בית הכנסת. את ליל הסדר ניהל סבי המנוח החכם יוסף כהן ז"ל שהיה מנהיג הקהילה היהודית בפקיעין והרב של פקיעין. ההתרגשות הייתה רבה, גם שלנו יהודי פקיעין במיוחד הילדים ומעולם לא אשכח אירוע זה. ההתרגשות הייתה רבה גם בקרב מנהיגי הישוב, שהגיעו לליל הסדר כמו כן תושבי פקיעין (הנוצרים הדרוזים והמוסלמים) שמאוד שמחו, ומאוד רצו כי תושביה היהודים של פקיעין יחזרו אליה. לצערנו, מלבד מרגלית זינאתי ומלבד בן דודי אילן הם היחידים מיהודי הפקיעין שנמצאים עדיין בפקיעין. כיום אנו במגמה של חזרה לפקיעין, לבניית בתים בה על מנת לחדש את הישוב, עם המשפחות הוותיקות של פקיעין.

הזוית האישית

לאבינועם היקר, היה לנו מאוד כיף ומהנה אתך. סיפורי פקיעין היו מרתקים ומעניינים , תודה לך שהקדשת לנו מזמנך.

בהערכה רבה, אגם חבושה, אופיר זימן,אנה טוביוביץ, ליים חממי, רותם חומרי.