מאגר סיפורי מורשת

שמי כרמלה דקל, נולדתי בסופיה, בירת בולגריה למשפחת סצ'י בשנת 1941, הוריי רחל וגבריאל הכירו בראשון לציון התחתנו בפרדס בשנת 1936.

הם חזרו לבולגריה בגלל המצב הכלכלי הקשה. הייתה אבטלה ומחוסר ברירה עזבו את הארץ. אבי נהג לשיר: "חבריה חבריה מה נעשה בלי עבודה? ואיפה ואיפה ואיפה נעבוד בפתח תקווה ערבים, בנס ציונה בדואים , שם ביקב שם עובדים בני האיכרים". במהלך המלחמה, כך ספרה לי אימי: במלחמת העולם השנייה בולגריה הייתה תחת שלטון הגרמנים והיהודים נאלצו לענוד טלאי צהוב (מגן דוד). להורים שלי הייתה חנות חשמל ברחוב מרכזי בעיר. קצינים נאצים נהגו להגיע לקניות. אמי הייתה יפה ואמיצה והייתה מקללת אותם בגרמנית והם צחקו, חושבים שהיא לא מבינה מה היא אומרת. זמן קצר אחרי כן הועברנו כולנו לכפר ללא אפשרויות של עבודה או פרנסה אבי נשלח למחנה עבודת כפיה שממנה חזר בסוף המלחמה כולו עצמות

בהיעדרו אמי ילדה את אחותי (אריקה) בתנאים קשים ולבד. באחת הערים, פלובדיב, הגרמנים נתנו הוראה ליהודים להתייצב למחרת בתחנת הרכבת כדי לשלוח אותם למחנות השמדה. התוצאה המדהימה הייתה שביחד עם היהודים הגיעו לתחנת הרכבת גם אלפים מתושבי העיר ביחד עם נציגי הכנסייה. ברור שהגרמנים לא הצליחו לבצע את משלוח היהודים למוות. היהודים היו כל כך אסירי תודה לעם הבולגרי, כך שאספו בארץ תרומות ושלחו להם בתקופות של קושי כלכלי. אני זוכרת את החגיגות ותהלוכת השמחה עם דגלי ישראל כשהגיעה הבשורה על הקמת מדינת ישראל. כולנו עלינו ארצה בשנת 1949 באפריל כשאחי היה בן 4 חודשים בלבד, אחותי בת שש ואני בת שמונה.

מן האנייה בחיפה העבירו אותנו למעברה בפרדס חנה ושיכנו אותנו באוהלים. אחי בן 4 החודשים היה בפעוטון ואמי הייתה הולכת לשם להניק אותו. הוא חלה, קיבל חום גבוה ולאמי נאמר שאין לו סיכוי לחיות עד הבוקר. אמי לא הרימה ידיים וביחד עם אבי ואחי נסעו באוטובוס לתל-אביב לבית החולים הדסה. שם סירבו לקבל אותו כי לדעתם היה שייך לפרדס חנה. ביאושה כי רב אמי השאירה אותו על הדלפק ואמרה: "ממילא הוא ימות, שימות אצלכם" ויצאה עם אבי לרחוב. בית החולים קיבל אותו ולאחר שהחליפו את דמו מספר פעמים הוא ניצל ממוות.

הייתי קצינה בצבא וחלק מהשירות עשיתי בכור האטומי בנחל שורק. למדתי כימיה לתואר ראשון, שני ושלישי ואני דוקטור לכימיה.

הזוית האישית

נכד: אני מאוד הופתעתי לשמוע על הצלת יהודי בולגריה במלחמת העולם השנייה.

סבתא: בחתונה שלי עם יוחנן בעלי היו מצידו 3 אורחים ואילו מצידי היו 70 בני משפחה מבולגריה וזה ממחיש את החשיבות של הצלת יהודי בולגריה.