מאגר סיפורי מורשת

ספור החיים שלי – איציק פרי (פרובק) סבא של אריאל פרי מצד אבא

נולדתי באוסטריה במחנה פליטים של הג'וינט בשנת1946, בעיר שטייר, הורי הגיעו לשם לאחר שברחו מפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה, עד שהגיעו לאוסטריה עברו נדודים ברוסיה. לאחר שלוש שנים ששהינו במחנה עלינו לארץ בשנת 1949.

בארץ השתכנו במחנה אוהלים על יד שכונת קריית צאנץ בנתניה. גרנו שם במשך שנתיים, זו הייתה תקופה קשה מאוד, בחורף ירד שלג וגשמים מוטטו את יתדות האוהל, הכל צף. בקיץ היה חם מאוד. הוריי היו עומדים בתור כדי לקבל אוכל, התשלום היה בתלושי אוכל. כעבור שנתיים עברנו לגור בשיכון ותיקים בנתניה, לא היו כבישים, רק חול וחול. היינו בין המשפחות הראשונות שהשתכנו שם. הבית היה קטן בן שני חדרים מטבחון הול קטן שירותים ומקלחת יחד. היינו חמש נפשות הוריי ושתי אחיותיי הגדולות. אבי, שהיה חייט במקצועו, עבד בכל עבודה שהתאפשרה לו, כדי לפרנס את המשפחה: בבניין, בסלילת כבישים – היה הולך ברגל לכפר שמריהו ועוד כפרים ומקומות רחוקים עם מקוש וסלי אבנים וסוללים כבישים, עבודה שהצריכה מאמץ גופני רב, הכין חפירות לצינורות וכדומה. אימי עבדה מהבוקר עד הערב בכל עבודה. במשך הזמן הצטרפו עוד משפחות לשיכון. הייתה לנו חבורת ילדים ובזמן החופשי שחקנו כדורגל, קפצנו בחבל, שחקנו קלאס, מותרס, גולות, פורפרות וכיוצא בזה. לא היו גני שעשועים. בניתי לעצמי קורקינט מקרשים וגלגלים שמצאתי, ואופניים מחלקים של אופניים שבורים.

סבא איציק תמונת ילדות

פעמים רבות הייתי הולך עם אבי ועוזר בעבודה כדי להקל עליו. למרות שבתינו היה קטן התארחו בו חבריי וחברות של אחיותיי. תמיד היה אוכל בבית. הבית היה מוקף בחצר גדולה, בה היה משק קטן: תרנגולות, ברווזים, אווזים, תרנגולי הודו, עגלים, כבשים. גינת ירק, כלב זאב העונה לשם מופס היה קשור ליד המחסן ונובח כשזר התקרב.

במלחמת קדש חפרנו שוחות והקפנו אותן בשקי עפר כדי להתגונן מתקיפות שעלולות היו להגיע, ואטמנו את החלונות בסלוטייפ. (כיום יש לנו ממדים שאז לא היו) לימים אבי קנה סוס ועגלה, הוא מכר קרח לבתים. למדתי בבית ספר אלומות, בתיכון למדתי בבית ספר מקצועי מכונאות רכב, לא יצאתי לטיולי בית הספר כי הוריי חששו לי והעדיפו לתת לי את הכסף המיועד לטיול רק שלא אסע.

לאורך כל הזמן, מגיל צעיר, שחקתי כדורגל ב"הפועל נתניה" בתפקיד בלם קשר, הייתי ראש קבוצה, את הארץ הכרתי בזכות הכדורגל ובזכות שירותי הצבאי.

כשהשתחררתי מהצבא היה מיתון בארץ, הלכתי ללמוד חיתוך יהלומים במשך מספר חודשים. מאוד הצלחתי בזה, אבל פרצה בנתניה שביתת יהלומנים ונאלצתי לעזוב את העבודה. לאחר מכן בעזתו של מכר שהיה חבר אגד נכנסתי לעבוד במוסך של אגד. אחרי תקופה של חצי שנה הפסקתי את העבודה מיוזמתי כדי לעבור לנהריה לשחק שם כדורגל, ראש העיר וסגנו בקשו ממני להשאר לשחק בה"פועל" והם ידאגו לי לעבודה. כך נכנסתי לעבוד במכבי אש. מאז נשארתי לעבוד שם ועבדתי שלושים וחמש שנים. עברתי קורסים והשתלמויות כמו: כבאים, קצינים, הדרכה, חקירות, הנדסת כבאות, ביקורת במפעלים השונים ומניעת שרפות. הייתי ראש משמרת, והתמקצעתי בתוכניות בניה שהוגשו למכבי האש לשם אישור בטיחות אש. בשנת 1981 נפצעתי בעת אירוע שריפה ושהיתי בבית חולים רמב"ם כשלושה חודשים. כשהשתקמתי המשכתי לעבוד כחוקר שרפות בכיר. תפקיד זה הצריך קשר ושיתוף פעולה עם המשטרה ועם המז"פ כדי לקבל תשובות מעבדה על הממצעים שאספתי מהשטח. הופעתי בבתי משפט כדי לתת עדות מומחה על חוות הדעת מהחקירות שעשיתי והגשתי למישטרה. כשהיה מדובר בתחום הפלילי, למשל עם היה מדובר בהצתה מכוונת.

נישאתי לבחירת לבי אסתי ליפשיץ שעסקה בהוראה, משנת 1973.

נולדו לנו שלושה ילדים לימור חיליק ונועם. יש לנו עשרה נכדים ואחד בדרך, בלי עין הרע,

כיום אנחנו גימלאים וסבים במשרה מלאה. בניתי לילדיי בתים פרטיים, ופיקחתי על כל שלבי הבנייה והבאתי את בעלי המקצוע. גם את ביתנו בניתי. אני אוהב להיות עם הנכדים שלי, ועוזר לילדים. בזמני החופשי אני עוסק בנגרות ומכין לביתי ולילדים דברי נגרות שונים. אנחנו גרים בכפר יונה, מארחים את כל המשפחה בימי שישי ושמחים בחלקינו.

תמונה מספרת:  נבחרת הכדורגל של פיקוד צפון

בתמונה זו רואים את נבחרת הכדורגל של פיקוד צפון בשנת 1964, אני שחקתי בנבחרת הזו, מסומן בחץ, התמונה צולמה כשהיינו בנופש במחנה האימונים בעכו. בתמונה הצטלמו אלוף פיקוד הצפון דאז אברהם יפה ובכירי הפיקוד, הם בקרו אותנו במחנה האימונים.

בילדותי, עד הגיוס לצבא, שחקתי כדורגל בקבוצת  "הפועל נתניה" הייתי ראש קבוצה, שחקתי בתפקיד בלם קשר ונחשבתי בין השחקנים הטובים בקבוצה. זו הייתה הסיבה לכך שכאשר התגייסתי, באמצע הטירונות, בהיותנו בשטח במוחרקה, התקבל מברק שעלי להגיע לפיקוד צפון ולשחק כדורגל. כמובן שכאן חל מפנה בשירות הצבאי שלי, בצבא העדיפו שאשחק כדורגל על חשבון הטירונות. כשלא שיחקנו המשכתי בצבא לשירת בחייל התותחנים. וכשקראו לי לשחק שיחקתי. בחופשות שיחקתי גם בהפועל נתניה. במשך שירותי הצבאי שיחקתי גם בנבחרת חטיבת גולני ובפיקוד המרכז.

תמונה עם אלוף פיקוד מרכז

סבא איציק מספר על הקריירה שלו במכבי אש

הזוית האישית

סבא יצחק פרי: אריאלי נכדי היקר! אמנם אני סבא של יומיום כמעט. ולכן הקשר איתך קרוב ואמיץ. ובכל זאת התכנית המבורכת של הקשר הרב דורי גרמה לי להכיר אותך יותר. היה לנו זמן איכות רק לשנינו. התוודעת לסיפור חיי לראשונה. היית קשוב ומתעניין. הנך ילד נבון חם ואוהב. אני אוהב אותך מאוד. תודה לך שבחרת בי להיות שותף שלך בתכנית זו.

הנכד אריאל: השנה סבא איציק ואני התחלנו להפגש בבית הספר בתכנית הקשר הרב דורי. עם סבא איציק יש לי קשר טוב, אנחנו נפגשים כל שבוע ומדברים הרבה. המפגשים בבית הספר אפשרו לנו לבלות יותר זמן ביחד ולמדתי להכיר יותר טוב את סבא. בטיול בירושלים ובבית התפוצות היה כיף. למדתי שסבא המציא ובנה דברים מגיל צעיר ועל החיים שהיו אז, שהיו שונים בהרבה תחומים. חוויה שאזכור כל החיים. תודה סבא.