מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

יגיע כפך כי תאכל אשרך וטוב לך

בת עמי ושלומית
בת עמי כחיילת
סיפורם של בת עמי ואיציק גורן

סיפורה של בת עמי גורן:
 
"נולדתי בעיר רמת-גן בתאריך 23.2.1936. גרנו בשכונת בורוכוב (כיום גבעתיים), שם משפחתי מהבית, גרומן.
חיינו בבית קטן עם ההורים, אחותי ואחי. התנאים היו קשים מאוד, שני חדרים, מטבח ומרפסת קטנה, השירותים והמקלחת היו מחוץ לבית בצריף. בחורף התרחצנו במטבח עם גיגית גדולה שפכו עלינו מים חמים ועברנו תקופה קשה. לאחר שנים בנינו בית חדש וגדול יותר. עברנו לגור שם.
אבי ז"ל עבד בחברת הסעות של חומרי בניה. (חול וחצץ), הוא היה פקיד ואימי הייתה עקרת בית. חיינו חיים פשוטים, כסף לא היה מספיק, והיינו חיים מחודש לחודש כדי לשלם במכולת. בגיל 3 הלכתי לגן הילדים הראשון שלי, בו שיחקתי והכרתי ילדים חדשים, לאחר מכן עברתי לגן חובה בו הייתה הגננת מלכה, הידועה שעבדה שנים רבות בגן ועל שמה נקרא הגן "גן מלכה", לצידה עבדה המטפלת ברוניה שאליה היינו מאד קשורים.
למדתי 8 שנים בביה"ס הנקרא בורכוב, הייתי בתנועת "הנוער העובד והלומד", מדריכה של כיתות ה'-ו'. בתיכון למדתי בביה"ס "קלעי". ומשם יצאנו קבוצת פלג להכשרה לקיבוץ "הגושרים" בגליל העליון. לאחר 4 חודשים החליטה התנועה הקיבוצית להעבירנו לקיבוץ נווה אור שנעזב, היינו שם כחברי משק חדשים. בצבא שירתתי במחנה טירה ליד חיפה, הטירונות הייתה קשה ומייגעת ובסוף הטירונות חזרנו לקיבוץ. בקיבוץ עבדתי כלולנית ובקיץ כשהיה חם קיררנו את התרנגולות בעזרת ממטרות מים על הגגות. היינו שמחים ומאושרים שמרנו על חיי חברה מגוונים, באחד הימים קראו לי מהמזכירות ואמרו לי שאהיה טבחית מבשלת לכל הקיבוץ. זה היה אתגר גדול בשבילי.
 
לימודים
בעקבות עזיבת רוב חברי את הקיבוץ, החלטתי בלב כבד לעזוב וחזרתי לגבעתיים . עבדתי בגן ילדים אבל זה לא סיפק אותי ולכן החלטתי ללמוד במוסד הנוער הדסים לימודי הוראה, עבדתי שם בכיתות ג'-ד' שהיו מצורפות בחדר אחד כי לא היו מספיק תלמידים. בתקופה זו הכרתי את בעלי לעתיד איציק גורן.
 
החתונה
נישאתי בשנת 1964 באולם בעיר תל-אביב. באו לחתונה אנשים הגרים במושבה יבנאל באוטובוס מיוחד השמחה הייתה גדולה. ה"יבנאלים" הידועים בשירה, שרו כל הערב שירים רבים והיה שמח. אחרי החתונה  עברנו לגור ולחיות בבית גן רחוב ביבנאל. 
שלושה ימים אחרי החתונה התחלתי לעבוד בבית הספר "נפתלי" כמורה מחנכת בכיתה ב' (רוב התלמידים כבר נשואים היום) אחרי שנתיים נולדה לי הבת הבכורה שמה מרב יש לה 3 ילדים וכל המשפחה גרה כיום בשערי תקווה שבשומרון. הבת השנייה מיכל גרה באחוזת ברק יש להם 4 ילדים. מירב שרתה בצבא, הבן שלומי גר בקיבוץ חפצי בה יש לו 4 ילדים. בת הזקונים שמה מורן יש לה 4 בנות והיא גרה ביבנאל.
 
כל ילדי נשואים וכל אחד עוסק במה שהוא שאף (רצה). עבדתי בבית הספר מעל 30 שנה הייתי גם ספרנית והילדים מהכיתות היו באים אל הספרייה שנמצאה בבניין הישן. החליפו ספרים ומידי פעם הגיעו לספריה סופר או סופרת שהילדים קראו את ספרם. המפגשים היו מעניינים.
כיום אני גמלאית של משרד החינוך ומשתדלת להתנדב ולעזור לילדים בלימודים .
בעלי איציק – יהי זכרו מבורך
נולד בביתו בבית גן על ידי מילדת שגרה ביבנאל. שלושה מתוך ארבעת אחיו ואחיותיו נולדו בבית על-ידי אותה מילדת. הוא נולד בשנת 1928 בחודש מאי. מול ביתו שכן גן ילדים לשם הלכו כל הילדים מהרחוב לגן והיו שם 3 שנים. לאחר מכן עבר ללמוד בבית הספר "נפתלי" בבניין הישן הוא סיים בכיתה ח' ועבר ללמוד בתל-אביב הוא היה תלמיד מוכשר ומצטיין ידע ושלט היטב בכל המקצועות בעיקר בהיסטוריה. כשסיים את לימודיו הוא חזר למקום מגוריו והיה נוטר. הוא השתתף בפעולות צבאיות לפני קום המדינה.
 
כאשר נגמרה המלחמה אביו רצה מאוד שילך ללמוד בטכניון בחיפה כמהנדס, אבל הוא התעקש וחזר למשק.
הוא טען שאי אפשר להשאיר את המשק כאשר כולם עזבו ולא יהיה דור המשך למשק. הוא היה איש אדמה אהב מאוד להיות חקלאי. הוא גידל גידולים שונים כמו פלפלים, עגבניות, עגבניות שרי, חמניות, בצל. הוא עבד קשה מאוד עד השעות המאוחרות של הערב הוא מאוד אהב את העבודה.
על מצבתו נכתב
"יגיע כפך כי תאכל אשרך וטוב לך. הזורעים בדמעה ברינה אקצור."
 
העשרה
קיבוץ הגושרים: "הגושרים הוא קיבוץ באצבע הגליל. שייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ הוקם בספטמבר 1948 על ידי עולים מטורקיה, בתחילה במבנים הנטושים של יישוב קודם בשם נחלים, ומאוחר יותר הועבר כקילומטר צפונה לנקודה חדשה בסמוך לכביש המקשר בין קריית שמונה לבין קיבוץ דן. בתחומי הקיבוץ מספר נביעות ונחלים, בהם אחד מפלגיו של נחל דן. העולים בחרו בשם "הגושרים" שמסמל את היותם גשר בין הארץ לבין הגולה"
 
קיבוץ נווה אור: "נווה אוּ‏ר (נְוֵה אוּר) הוא קיבוץ בצפון עמק בית שאן, על כביש בית שאן-טבריה. כ–3 ק"מ מצפון לו נמצא קיבוץ גשר, במערב הרי יששכר ומצודת כוכב הרוחות, כ–2 ק"מ מדרום המושבים ירדנה ובית יוסף, במזרח במרחק 1.5 ק"מ – נהר הירדן. הקיבוץ עלה לקרקע בסביבות מרץ 1949 על ידי גרעין הכשרה של יוצאי עיראק ונקרא על שם אור כשדים‏[1]. לאחר שנה וארבעה חודשים עברו לנקודת הקבע שלהם".
 
תשע"ו 2015

מילון

נוטר
וטרות היא כינוי לכוחות של שוטרים יהודים בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי שכונו בשם "נוטרים". הם פעלו במסגרת המשטרה הבריטית וביוזמת הסוכנות היהודית החל ממאורעות 1939-1936 ועד להקמת המדינה בהגנה על היישובים היהודיים, על מפעלים שונים ועל דרכי התחבורה מפני התנכלויות של כנופיות הערבים. אנשי הכוחות נחשבו כ"שוטרים מוספים", דהיינו, אנשי כוח עזר למשטרה הבריטית, ששיתפה אותם עקב מחסור בכוח אדם וחשיבה שהדבר יביא ליותר שקט בארץ. למעשה, פיקד עליהם ארגון ההגנה, שניצל את הכוחות ואת נשקם לפעילויותיו השונות בהגנה ובהתיישבות.

קיבוץ הגושרים
הגושרים הוא קיבוץ באצבע הגליל. שייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ הוקם בספטמבר 1948 על ידי עולים מטורקיה, בתחילה במבנים הנטושים של יישוב קודם בשם נחלים, ומאוחר יותר הועבר כקילומטר צפונה לנקודה חדשה בסמוך לכביש המקשר בין קריית שמונה לבין קיבוץ דן. בתחומי הקיבוץ מספר נביעות ונחלים, בהם אחד מפלגיו של נחל דן. העולים בחרו בשם "הגושרים" שמסמל את היותם גשר בין הארץ לבין הגולה

קיבוץ נווה אור
נווה אוּ‏ר (נְוֵה אוּר) הוא קיבוץ בצפון עמק בית שאן, על כביש בית שאן-טבריה. כ–3 ק"מ מצפון לו נמצא קיבוץ גשר, במערב הרי יששכר ומצודת כוכב הרוחות, כ–2 ק"מ מדרום המושבים ירדנה ובית יוסף, במזרח במרחק 1.5 ק"מ – נהר הירדן. הקיבוץ עלה לקרקע בסביבות מרץ 1949 על ידי גרעין הכשרה של יוצאי עיראק ונקרא על שם אור כשדים‏[1]. לאחר שנה וארבעה חודשים עברו לנקודת הקבע שלהם

ציטוטים

”הזורעים בדמעה ברינה יקצורו“

הקשר הרב דורי