מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

טעם הלחם היה כטעם גן עדן

עובדים במחשב
עובדים באומנות
אני זוכרת עדיין את ניחוחות השבת בבית הורי
שמי ציפורה נחמיאס. נולדתי במרוקו בעיר קזבלנקה. ליתר דיוק, נולדתי במחנה עולים שבקזבלנקה, מאחר ולא נתנו לאימי לעלות לארץ כשהיא היתה בהריון. הורי נאלצו להישאר ולהמתין במחנה העולים עד שנולדתי. השם ציפורה הוא שם מקראי אשר מופיע בספר שמות כבת יתרו ואשתו של משה רבינו. המליצו להורי לתת שם עם משמעות שמזכירה את הקשר לארץ ישראל והשם נלקח מהשיר של חיים נחמן ביאליק: "שלום רב שובך ציפורה נחמדת". 
לאחר כשבועיים הורי ושלושת אחי הבוגרים ממני, עלו לארץ והתיישבנו במספר מקומות בארץ עד שקבענו את מקום מגורינו בעכו. שם גדלתי ועברתי את כל שלבי הגדילה במעונות ובתי ספר. במשפחתי נוספו עוד ארבעה ילדים שנולדו בארץ. סך הכל אנחנו שמונה אחים ואחיות. בהתחלה למדתי בבית ספר חילוני בשם "ויצמן", כי זה היה קרוב לביתי. בכיתה ד' עברנו דירה מהעיר העתיקה בעכו, למרכז העיר בעכו, וגם עברתי לבית ספר דתי בשם: "הרצוג". ב"הרצוג" סיימתי את לימודי היסודיים עד כיתה ח'. בכיתה ט' עברתי לתיכון דתי ושם סיימתי את הלימודים עד כיתה י"ב.
לאחר סיום התיכון, למדתי בסמינר "שאנן" בחיפה וסיימתי בתואר של מורה לחטיבת ביניים. מיד התחלתי בעבודה בהוראה בבית ספר במעלות, שם הכרתי דרך גיסתי היום, את בעלי- יוסף. לאחר הכרות של שנה, התחתנו. עברנו לגור בצפת. ואחר כך קבענו את מקום מגורינו בכרם בן זמרה, המושב בו גר בעלי מאז שעלו לארץ בשנת 1956. עבדתי בהוראה, בבית ספר האזורי. שם נולדו לי שבעה ילדים. במהלך השנים, אנחנו גם משפחת אומנה לבן יעקב. במהלך השנים שלושה מילדי התחתנו והקימו משפחה. וכיום יש לי תשעה נכדים. והעשירי בדרך אוטוטו…
כיום אני גמלאית של משרד החינוך. אני נהנית מהחופש ומהעזרה בגידול הנכדים. לימודים לנפש, פעילות גופנית, וכעת הצטרפתי לתכנית הקשר הרב דורי באולפנת מירון. אני נהנית מאוד מהאווירה ומהתלמידות ובמיוחד מהתלמידה בת חן פרץ.
השבת בבית אבא
אני זוכרת עדיין את ניחוחות השבת בבית הורי. האפייה ובישול החמין לא נעשה בבית, אלא במאפייה מרכזית שאליה לקחנו את תבניות הלחם וסירי החמין שסימנו אותם כדי שלא נתבלבל. טעם הלחם היה כטעם גן עדן, שקשה לשחזר אותו היום, עם כל השכלולים שיש. טעם החמין היה לא מהעולם הזה. הייתה המון שמחה בחוויה של הכנת השבת, למרות שלא היו כל המצרכים שיש היום. הכל נעשה בטוב טעם, וכל המשפחה נרתמה להכנת השבת.
גרו איתנו גם סבא וסבתא שנוכחותם תרמה לאווירה שאליה אנחנו מתגעגעים. גרנו בעכו העתיקה, קרוב לים. הדגים של שבת נקנו באותו יום מהדייגים שדגו אותם ובושלו באותו יום. וטעמם היה כטעם המן. כל המצרכים נקנו מהשוק הגדול בעכו ולא הרגשנו אף פעם חסר. בשבת היה כול טוב. על השולחן הערוך הונחו החלות שנאפו במאפייה. הסלטים- קשה מאוד לשכוח את מראם וטעמם המיוחד. היין שנעשה על ידי אבי ז"ל, והערק על ידי סבי ז"ל ותמיד היו דברי מתיקה ולפתן אחרי הארוחה.
הילדים עם אבא היו חוזרים מבית הכנסת, מיד התיישבנו על השולחן עם זמירות שבת וקידוש והתענגנו על המאכלים, האווירה, ואת השבת ניצלנו גם לביקור בני משפחה שהלכנו אליהם או שהם הגיעו אלינו. זו הייתה הזדמנות למפגש משפחתי מהנה, מצחיק ונחמד. במוצאי שבת כבר התגעגענו לשבת הבאה. היום כשיש לי משפחה, אני עדיין אוהבת את אווירת השבת, אני מגיעה לשבת אחרי הכנות מרובות. האוכל היה טעים, לא חסר דבר, אבל, הגעגועים לימים ההם עולים בזיכרוני. אני מנסה להעביר אותם לילדי ונכדי ואני מקווה שגם הם יתגעגעו לבית ולשבת שראו וחוו בבית שלנו.

מילון

נתינה
לתת מעצמך לחברה

ציטוטים

”העבר מלמד את העתיד“

הקשר הרב דורי