מאגר סיפורי מורשת

שמי בטי בורג, נולדתי במקסיקו ועליתי לארץ בשנת 1998.

פולין, טרום מלחמת העולם השנייה

סבי וסבתי, הוריה של אמי רחל, חיו בפולין כל השנים, ונולדו להם ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים.

באחד הימים הודיע סבי לסבתי, מלכה שהוא רוצה לעבור לאמריקה, לצ'ילה. סבתא מלכה הסכימה, וסבי הפליג לדרום אמריקה, לחפש את מזלו שם. עברו הימים והם לא שמעו דבר מסבא.

בתקופה ההיא התקשורת הייתה רק דרך מכתבים, וסבתא מלכה לא קיבלה אף מכתב. באחד הימים אמרה סבתא מלכה, לאימא שלה רחל סבתא רבתא שלי, שהיא רוצה להפליג לצ'ילה, לחפש את בעלה, וביקשה ממנה לשמור על ארבעת ילדיה. סבתא רבתא רחל, סירבה לשמור על הילדים ואמרה לבתה מלכה: "אם את רוצה להפליג לצ'ילה קחי את ילדיך אתך".

כך יצאה סבתי, מלכה, לדרך בהפלגה לדרום אמריקה, לסנטיאגו שבצ'ילה. אמי, רחל, הייתה אז ילדה בת ארבע, היא סיפרה שהם עלו לאוניה: אחיה בן שלוש עשרה,, אח נוסף בן עשר, היא בת ארבע, ואחותה התינוקת בזרועותיה של אימא. היה צריך הרבה אומץ לעשות את המעשה הזה, ולצאת להפלגה, מאירופה לדרום אמריקה עם ארבעה ילדים קטנים.

הם הפליגו לסנטיאגו דה צ'ילה, מספר חדשים לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, ובכך בעצם ניצלה סבתא מלכה מהשואה הנוראית, והצילה את ארבעת ילדיה.

הם הגיעו לסנטיאגו דה צ'ילה, וסבתא מלכה עם ארבעת הילדים, פנתה לקהילה היהודית שם בבקשה לעזרה, כדי למצוא את בעלה. הם מצאו את סבא, אולם אז הסתבר שהוא בינתיים התחתן עם אישה גוייה מקומית, ונולדו להם שני בנים. כשסבתא מלכה פגשה אותו, הוא הציע להם לעבור לגור איתו ועם משפחתו, וסבתא מלכה כמובן שסירבה. היא לא יכלה לחזור לאירופה, כי בינתיים פרצה שם מלחמת העולם השנייה, כך שלא הייתה לה ברירה, אלא להישאר שם. בהמשך היא קבלה מכתבים מחברות שלה, שכתבו לה: "אל תחזרי לפולין – כל בני משפחתכם שנשארו שם כולם נרצחו ע"י הנאצים" כל המשפחה שנשארה מאחור נכחדה וכל הרכוש נגנב ונבזז ע"י הנאצים!

בעזרת אנשי הקהילה היהודית סנטיאגו דה צ'ילה, היא מצאה דירה קטנה, והחלה לעבוד לפרנסתה במכירת כרטיסי לוטו. אמי סיפרה לי שהם חיו בעוני נורא, ואימא שלה עבדה כל היום. בלילה הייתה מבשלת, ומשאירה להם אוכל ליום שלמחרת. אמי סיפרה לי, שפעם ראתה עכבר באחד הסירים, ומאז סירבה לאכול. היא ירדה במשקל וחלתה מאוד, לאחר תקופה ארוכה שטיפלו בה והאכילו אותה התאוששה.

במהלך השנים שגרו בסנטיאגו דה צ'ילה שמרה סבתא מלכה על קשר טוב עם בעלה ואשתו הגויה, כך שארבעת ילדיה, היו בקשר עם אביהם, וגם עם שני האחים למחצה שלהם. אמי סיפרה לי שאביה, היה חייט במקצועו ותפר לה בגדים יפים.

סבתי, מלכה עוברת עם בנותיה מסנטיאגו דה צ'ילה למקסיקו סיטי

לסבתא מלכה היו שתי אחיות, שגם הן עזבו את אירופה, עוד הרבה שנים לפניה. הם עזבו את אירופה ובחרו לחיות במקסיקו. אחרי שנים רבות שסבתא מלכה, לא ראתה את שתי אחיותיה, וארבעת ילדיה כבר בגרו, אחיותיה כתבו לה וביקשו שהיא תבוא אליהם למקסיקו סיטי.

לבסוף סבתא מלכה, הסכימה והחליטה להפליג, ולפגוש את שתי אחיותיה במקסיקו סיטי. היא יצאה להפלגה עם שתי בנותיה, הבנים לא הצטרפו להפלגה, הם כבר היו מבוגרים ועצמאיים. כשהם עברו למקסיקו סיטי, אמי רחל, הייתה אז כבר בת עשרים ושתיים.

איך אמי, רחל ואבי נתן נפגשו

סבתא מלכה ושתי בנותיה הגיעו בהפלגה למקסיקו לגבול הצפוני, והיו צריכות ללון במלון ללילה, לפני שימשיכו בדרכן למקסיקו סיטי. הם נכנסו למלון, סבתא מלכה התקשתה בשפה הספרדית, והתחילה לדבר ביידיש.

במקרה, לאותו מלון היגיע גם בחור בשם נתן, שהיה סוחר נעליים מצליח, שנסע בעסקי נעליים בכל רחבי מקסיקו. באותו היום גם הוא לן באותו מלון. הוא שמע את סבתא מלכה מדברת ביידיש וניגש אליה (הוא היה יהודי והבין את השפה) והציע את עזרתו לסבתא מלכה ובנותיה. הבחור נתן הפך להיות אבי. הוא סיפר שמיד כשראה את אמי, רחל, באותו יום במלון התאהב בה. אהבה ממבט ראשון. נתן נאלץ להמשיך בעבודתו, אך לפני שנסע ביקש מסבתא את הכתובת של אחיותיה במקסיקו סיטי, כדי שיבוא לבקר.

כך היה כשסיים את סיבוב עסקיו במקסיקו, חזר לעירו מקסיקו סיטי והסתבר שהוא גר לא רחוק מביתן של אחיותיה של סבתא. כך התחיל לחזר אחרי אמי, זה לקח חודשיים של חיזור והם התחתנו.

מה שצריך לקרות קורה – הגורל הפגיש אותם. המעניין הוא שגם הוריו של נתן אבי, עזבו את אירופה בזמן, לפני המלחמה, הם הגרו מאוסטריה לאמריקה והפליגו מאוסטריה למקסיקו סיטי באופן זמני, עד שיקבלו ויזה לארצות הבית. המטרה שלהם הייתה להגר לארצות הברית. סבתי, אמו של אבי התאהבה בינתיים בחיים במקסיקו סיטי, ולמרות שהם קבלו את הוויזות לארצות הברית היא התעקשה להישאר במקסיקו סיטי. מקריות בכל המובנים שהפגישה את אבי ואמי באותו ערב בו הם הגיעו למקסיקו.

אמי רחל ואבי נתן נישאו במקסיקו סיטי, לאחר חודשיים של הכרות והביאו לעולם ארבע בנות, אני, בטי הבכורה שביניהן. גדלנו במקסיקו סיטי, למדתי בבית הספר היהודי  שנקרא "יבנה".

איך פגשתי את בעלי

באחד הימים יצאנו לטיול מחוץ לעיר, אני ואחותי שרה ז"ל. יצאנו עם ידיד שלי וחבר שלו, שני זוגות במכונית. זו הייתה דרך מפותלת מאוד, שהייתה ידועה כדרך מסוכנת. בדרך חזרה המכונית התדרדרה והתהפכה, עברנו תאונת דרכים קשה מאוד, סיפרו לי אחר כך, שהמכונית התהפכה והתגלגלה כחמש עשרה פעמים, אני עפתי כשמונים מטר מהרכב. הרגל שלי נפתחה לגמרי, קבלתי חבטות קשות בראש. אפשר לאמר שיצאנו כולנו בנס.

בחור בשם חיים, התנדב ועזר במגן דוד בעיר. כששמע על התאונה, יצא חיים עם רכבו, הפעיל סירנה ויחד עם שני אמבולנסים, הגיעו מהר למקום התאונה והעבירו את ארבעתנו. אותי רצו להניח באוטו של חיים, חיים סרב, ואמר שמצבי גרוע והוא חושש שאמות ברכב שלו, עדיף שאותי ייקחו באמבולנס. כשהוא בדק את הניירות עם הפרטים שלי, הוא ראה שאני יהודייה.

פינו אותנו לבית חולים ציבורי של המדינה, שהיה בדרך כלל לעניים, שלא יכלו להרשות לעצמם לשלם. אבי, נתן היגיע למקום, ומיד העביר אותי לבית חולים פרטי. חיים המתנדב ממגן דוד, בא אחר כך לשם לדרוש בשלומי. הוא ביקש בהמשך מחברה של אמי לעשות ביננו הכרות.

אני עם אמי רחל

הייתי בחורה גבוהה, גובהי היה, 174 ס"מ, ואמרתי שאני מוכנה להיפגש עמו, בתנאי שהוא גבוה. חיים היה בגובה 172 ס"מ, אולם הבטיח שינעל מגפיים, שיגביהו אותו וכך הסכמתי. היינו חברים כתשעה חודשים, מאותו היום בו נפגשנו בתאונת הדרכים. התחתנו בשנת 1973 ונולדו לנו שתי בנות מקסימות: חוה וסיסיליה.

העלייה לישראל

העלייה שלנו לישראל התחילה בבקשתה של בתנו סיסיליה, היא אמרה שהיא רוצה לנסוע לישראל, וללמוד בישראל.  היא עשתה עלייה והייתה מאושרת. היא התקשרה לאחותה חוה, והציעה לה לבוא גם לישראל. חוה הצטרפה ועשתה עלייה, היא היגיעה לקיבוץ, אני זוכרת, שנתנו לה לעבוד ברפת, וזה ממש הבהיל אותה והיא רצתה לחזור למקסיקו סיטי. סיסליה באה לעזרתה, נסעה לקיבוץ, וביקשה שיחליפו לאחותה את מקום העבודה לעבודה במטבח, או כל דבר אחר וכך היה. שתי האחיות עשו עלייה לישראל.

אחרי עשר שנות נישואים, אני ובעלי נפרדנו ובשנת 1998, החלטתי לעלות לישראל ולהצטרף לשתי בנותיי בארץ.

היום אני חיה בישראל יחד עם סיסליה בתי, ונכדי המקסימים: נתן ועדי, בהם טיפלתי בילדותם, והשנה השתתפתי עם עדי בתכנית הקשר הרב דורי.

הזווית האישית

בטי: תעוד הסיפור שלי קרוב למועד יום השואה, העלה מחשבות והרהורים, על כל הקהילה היהודית באירופה, שבחלקה היו בה יהודים עשירים ואמידים, חלקם עזבו בזמן את אירופה וניצלו וחלקם, שלא האמינו שיכולה להיות שואה נשארו ושלמו בחיים. בזכותה של סבתי מלכה, ניצלה אמי ואחיה. שאר בני המשפחה שנשארו שם נפו כולם בשואה. אני מאוד שמחה שנתנו לי הזדמנות לתעד את סיפור המורשת של משפחתי.

עדי: היה לי ממש חשוב לשמוע את הסיפורים מסבתי, הרגשתי שזה מאוד קירב בינינו. שמעתי המון סיפורים מעניינים, וזו ממש זכות גדולה וכייף גדול להשתתף בתוכנית.