מאגר סיפורי מורשת

סבא נולד במדינה מרוקו בעיר מרקש.

בילדותו עבד אצל צרפתי שלימד אותו לחדש צמיגים. אחר כך עבד אצל יהודי במרוקו שהייתה לו חנות צמיגים. בגיל 14 עלה לארץ.דודו לקח אותו ברשותו. הייתה לו דירה פרטית היפו. הוא מצא עבודה בחברת אוטובוסים בדרום יהודה. מנהל המקום שאל אותו מה הוא יודע לעשות. הוא סיפר לו כי עבד בחנות לצמיגים. המנהל נתן לו עבודה וסבי עשה רישיון נהיגה. המנהל שלח אותו לקורס גרירה והוא חילץ אוטובוסים שנתקעו. עבד אצלו בחידוש צמיגים.

 

הוריו היו במעברה ואימו בקשה ממנו שימצא עבודה קרובה. הוא מצא עבודה בחברת "אגד".  הוא עבר לטבריה וגר בצריף יחד עם אחיו עד שנת 1953. כשהגיע לגיל 18 התגייס לחיל אויר שמפקדו היה עזר וייצמן. פרצה מלחמת סיני והמטוסים היו צרפתים. הוא עזר להטעין פצצות על המטוס. בגלל המלחמה נוספו לו עוד שלושה חודשי שירות. הוא השתחרר בשנת 1957. אחרי שחרורו חזר לעבוד בחברת אגד. בשנת 1964 הפך לחבר באגד. הוא גם עבד כמכונאי. בשנת 1963 הכיר את סבתא נינט דרך אחותה. הם התחתנו לאחר ארבעה חודשי היכרות ועשו את החתונה בבית ספר "ארליך". 

נולדו לסבא שישה ילדים " יפית, דוד, אירית, שלום, גלית , מיכל. סבא המשיך לעבוד עד יציאתו לפנסיה בשנת 1976. לסבא יש 18 נכדים ואני בנה של מיכל. 

סיפור מיוחד שסבא סיפר לי על שמירה: סבא התגייס לצבא, שמו אותו בשמירה בתוך מחנה סרפן. נתנו לו רובה ואמרו לו שהוא ישמור בינתיים עד שיסתיים קורס הטירונות. חילקו את שעות השמירה בין כל החיילים.  באותו יום היה ערב גשום וסבא הסתובב באזור השמירה שלו. פתאום החלו לנשב רוחות חזקות. בבסיס היו הרבה עצי אקליפטוס. לפתע הוא רואה ענף של עץ מתנדנד עם הרוח, הולך וחוזר. סבא פחד אולי מישהו מסתובב שם וסובב את הענף? סבא אמר לעצור והוא המשיך להסתובב, סבא שם כדור בקנה וירה באוויר. כל המחנה התעורר בבהלה, בא אל סבא הקצין תורן ושאל את סבא מה קרה?

 

סבא הסביר לו שמישהו מסתובב שם. הקצין הסתכל וראה שזה ענף של עץ. הקצין אמר לסבא "טיפש זה רק ענף של עץ". סבא אמר: "מאיפה אני יודע, שזה ענף של עץ? אבל אל תקרא לי טיפש, זה לא יפה מצידך".

 

הקצין כעס ואמר לסבא שיעמיד אותו לדין. בסוף הוא המשיך את השמירה שלו עד הבוקר. ואכן, העמידו את סבא לדין לאחר שבוע. המפקד שאל מה קרה? וסבא סיפר לו  את כל הסיפור. סבא שלא ידע עדיין עברית כל כך טוב הצליח לספר את המקרה, נתנו לסבא 21 ימי ריתוק. לאחר ימי הריתוק אמרו לסבא שמעבירים אותו לשרת במשטרה הצבאית כגשש יחד עם כלב גישוש.

 

בא בלילה המפקד לסבא, והעיר אותו בשעה 2 לפנות בוקר. סבא יצא לסיור טייל עם הכלב. המפקד לימד אותו איך לאלף את הכלב למשל, הוא אמר לו תראה את המטבע הזה של עשרה גרוש. אתה זורק לכלב את המטבע והכלב צריך להביא לך את המטבע בחזרה. סבא זרק את מטבע העשרה גרוש והכלב הביא אותו, כל פעם שהכלב החזיר לו  את  מטבע הגרוש סבא  נתן לו קוביית שוקולד.

בערב סבא היה צריך שוב לאמן את הכלב, אבל הוא היה עייף ולא רצה לקום מהמיטה, המפקד בא והפך לו את המיטה. סבא התעצבן ורץ אחריו עם נעל. סבא זרק את הנעל ולא פגע. הקצין שוב העמיד אותו לדין. במשפט שאל המפקד את סבא אם יש לו מה להגיד. סבא אמר שהוא לא אוהב כלבים. כך המפקד הוציא אותו  מהתפקיד והעביר אותו לבסיס של חיל אויר. לאחר מכן נשלח סבא לקורס "בד וצבע" עבר אותו בהצלחה והתחיל לעבוד. תפקיד זה התאים לו. בחייל האוויר הוא הכין את הפרופלור של המטוס וצבע את המטוס של עזר וייצמן ז"ל.

 

עזר ויצמן (15 ביוני 1924 – 24 באפריל 2005) היה מצביא ואיש ציבור ישראלי שכיהן כנשיאהּ השביעי של מדינת ישראל, לאחר קריירה ארוכה בפוליטיקה הישראלית ובצבא הגנה לישראל. ויצמן החל את דרכו הצבאית בהתנדבות לצבא הבריטי, במהלכה הפך לטייס בחיל האוויר המלכותי. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא הצטרף לאצ"ל ובהמשך להגנה, כטייס בשרות האוויר, ממנו צמח חיל האוויר הישראלי, שלימים היה מפקדו השישי. בתפקידו הבא שימש כראש אג"ם והיה מאדריכלי הניצחון במלחמת ששת הימים.