טיפוס הרים בגיל 60
שמי יהונתן בנין, סבא של יובל ברגיא, והשנה ביחד בתכנית הקשר הרב דורי, ספרתי ליובל על הרפתקאה שלי: הטיפוס הר הקילימנג'רו.
לאחר שירות צבאי בטייסות הקרב של חיל האוויר, במשך כ-20 שנה, השתחררתי והתקבלתי לעבודה בקק"ל (קרן קיימת לישראל). במהלך העבודה, כשהגעתי לגיל 60, אני ועוד שני בחורים צעירים, העלנו רעיון לצאת לראשונה, למסע רגלי, טרק, להר הקילימנג'רו שבטנזניה. גובה ההר היה 5895 מטר, והוא נמצא ביבשת אפריקה על קו המשווה. התכנית מתייחסת לטיפוס במשך שמונה ימים עד להגעה לפסגה וירידה במשך ארבעה ימים.
לטרק שאירגנו הצטרפו 20 עוזרים שנקראים פורטרים, אשר שירתו רק אותנו כסבלים, שסחבו לנו ציוד אישי, עזרה ראשונה ומזון, הצטרפו גם טבחים ומדריכים אישיים. היום הראשון התחיל בהליכה לגובה 2500 מטר ומאותו רגע היינו ללא רכבים ללא חשמל והכל נעשה בהליכה. לאורך כל הדרך הפסגה נראית מרחוק, זו היא פסגה שהיא מושלגת כל השנה ונראית למרחוק. ההליכה הייתה מאוד מאוד קשה. כל יום היינו הולכים כעשר שעות, ולאחריה ישנים באוהלים. למחרת בבוקר הפורטרים קיפלו את האוהלים ואת כל הציוד שאתנו, לאורך כל הדרך נחשפנו לנופים מרהיבים, לקושי פיזי וסכנות מסכנות חיים, אך מאחר והיינו בצוות יכולנו לחוות חוויות ואירועים מאוד יפים ומרגשים.
היום השביעי, החל בחצות יצאנו לצעדת לילה כשהמטרה להגיע לפיסגה עם אור ראשון. הצעדה הייתה מתישה וקשה עד למצב שכמעט וויתרנו על ההמשך, כי הנשימה הייתה קשה עקב חוסר חמצן, שגרם לנו לכאבי ראש סחרחורות וכמעט עילפון.
לקראת הבוקר הגענו לפסגה, שלושתנו עברנו התמוטטות פיזית וגם רגשית תוך כדי שאנו צופים בנוף המושלג כאשר השמש זורחת ומאירה את כל הפסגה.
לאחר כחצי שעה בפסגה לצורך צילומים ומנוחה קצרה, מיד התחלנו בריצה כלפי מטה על מנת לקבל יותר חמצן לראש. עם חזרתי בשלום לשדה התעופה בנתב"ג מיד כשפגשתי את אשתי לחשתי באוזנה את ברכת הגומל.
הזוית האישית
יובל ברגיא: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבא שלי, אני מאחל לו שימשיך לעשות כאלה דברים כיפים שהוא אוהב.
מילון
פורטריםסבלים, אנשים מומחים שמלווים אותך
קילימנג'רו
קילימנג'רו (בסווהילי: Kilima Njaro, כלומר "הר נג'ארו") הוא ההר הגבוה ביותר באפריקה, והוא מתנשא לגובה של 5,895 מטרים. ההר הוא הר געש רדום ופסגתו כמו רוב שטחו שוכנים בצפונה של טנזניה. חלק ממורדותיו הצפוניים נמצאים בשטחה של קניה.(ויקיפדיה)