מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בפולין בשנת 1948 בעיר ורוצלב, להורים ניצולי שואה. אבא ד"ר שמעון קנוט ז"ל, היה רופא שגמר רפואה בצרפת מונפליי ושלט בכמה שפות: צרפתית, פולנית, גרמנית, אידיש, ועברית. אמי, שרה קנוט ז"ל לבית בלומוביץ היתה רוקחת ועבדה מעט בבית מרקחת ברחובות. בשלב יותר מאוחר אמי עבדה עם אבי במרפאה הפרטית שלו.

משפחתי כשעלינו לארץ

עליתי לארץ בגיל עשרה חודשים יש לי עוד שתי אחיות גדולות ממני האחות הגדולה אריאלה כהנא היתה בת שמונה כשהגענו לארץ. האחות השניה פנינה קנוט הייתה בת שנתיים את סיפור העלייה אינני זוכרת כי הייתי תינוקת. מה שידוע לי שעברנו לגור ברחובות ששם היה בית יולדות קטן באמצע העיר ושם בנו במיוחד בשביל המשפחה צריף שבו גרנו.

אחרי מספר שנים עברנו לעיר עצמה לרחובות ואבי פתח שם מרפאה פרטית ואמי עבדה איתו כשאמי נפטרה בגיל 62 ממחלה אני המשכתי לעבוד איתו כאחות. אני ואחותי הלכנו למסגרות חינוך ברחובות. בשנת 1970 בתי הבכורה חגית, אמא של נוגה נולדה בבית יולדות זה. אני גדלתי בצילו של אבי. הוא היה מאוד דומיננטי והשפיע עלי מאוד ובזכותו הלכתי ללמוד אחות.

אבא ד"ר שמעון קנוט ז"ל 

סיפור שזכור לי בתור ילדה הוא: בשנת 1957 היה חורף מאוד קשה ואשדוד שהיתה מעברה קרובה לרחובות נותקה בגלל שיטפון והגשר כניסה למעברה קרס. הייתה שם יולדת שהסתבכה בלידה בלי אפשרות להעבירה לבית חולים. הזעיקו את אבי באמצע הלילה לעזור ליולדת בעזרת הצבא הוא הגיע בעזרת זחלם דרך חוף הים אל היולדת והציל את חייה וחיי התינוקת. במעשה זה הוא קיבל באותו שנה ביום העצמאות אזרח מצטיין על ידי נשיא המדינה יצחק בן צבי והסיפור נכתב בעיתון של אותה שנה .

בשלב יותר מאוחר בחיי שהייתי נשואה ואם לילדים הייתי סייעת לאבי במרפאה. אבי נפטר בשיבה טובה ואני ממשיכה את דרכו בטיפול באנשים. עבדתי כ40 שנה בבית חולים קפלן במחלקה גריאטרית בטיפול בקשישים. גם היום כשפרשתי לפנסיה אני ממשיכה לבקר קשישים בביתם ולעזור ככול יכולתי בין הביקור של הנכדים ובפעילות התנדבותית בויצו ברחובות.

כתבה מהעיתון מאותה שנה בה הוזמן אבי לנשיא המדינה 

קישור לשירונט למילות השיר "האיש ההוא" של שלמה ארצי. שיר זה מבטא ומתאר את דמותו הייחודית של אבי, ד"ר שמעון קנוט ז"ל.

קישור ליוטיוב שליר האיש ההוא של שלמה ארצי

הזוית האישית

סבתא חוה: החלטתי לספר על אבא שלי, כי הוא היה דמות דוגמא אישית לכל החיים בזכותו הלכתי ללמוד את המקצוע אחות. עבדתי 40 שנה בבית חולים במקצוע זה. הסבלנות והנתינה לאנשים במיוחד לקשישים באה מתוך אהבה לאבא וחיקוי לדרכו. הנתינה שלו התבטאה בנתינה לבנותיו למרות שעבר את השואה הצליח להתרומם ולעזור לבנותיו בדירות

נוגה: למדתי מהסיפור על סבא רבא שהיה רופא ידוע ברחובות ולא הכרתי את הצד האישי הזה שלו. סבתא שלי חוה ממשיכה את דרכו ומטפלת בעיקר בקשישים בביתם

 סבתא חוה