מאגר סיפורי מורשת

שמי עדינה, אני סבתא של תמרי. נולדתי בישראל כשהמדינה הייתה בת שלוש.

הוריי עלו ממצרים שנה לפני שנולדתי עם שני אחיי – אברהם ומרדכי. גרנו בטירת הכרמל. תחילה גרנו באוהל ואחר כך עברנו לצריף.

כשהייתי בת 5 עברנו לגור בבית בקריית שמואל שבחיפה ושם גדלתי, עד שהתחתנתי עם סבא של תמרי – חיים.

ילדותי עברה עלי בכיף, הלכתי לגן פנינה, שיחקתי עם הילדים בגן בארגז החול, גלשתי במגלשה, התנדנדתי בנדנדה, ציירנו ציורים ועשינו כל מיני פעילויות כיפיות בגן. בשבתות הלכנו לים לחוף קריית חיים עם אחיי, אמי ואבי. היינו חופרים בחול, מוצאים צדפות, נותנים אותם לאבא והוא היה פותח את הצדפות ואנחנו היינו אוכלים את תוכנן – זה היה טעים.

אני זוכרת שהיה לנו גלגל ים שחור, לא כמו הגלגלים היפים שיש היום לילדים. הגלגל היה פנימית של משאית גדולה שהיינו מנפחים. מדי פעם היינו נכנסים עם הגלגל לים ושוחים אתו בכיף. אחר כך יצאנו לאכול ואז היינו לוקחים את הגלגל השחור, נכנסים למים הרדודים ותופסים דגים. לפעמים היינו מצליחים ולפעמים הדגים היו בורחים לנו, כי לא לחצנו חזק על הגלגל והיה להם פתח לברוח. בנינו מגדלים מחול ועשינו להם חומה, אבל פתאום בא גל גדול ושטף את כל מה שבנינו… אבל לא נורא – בנינו מחדש.

כשהגעתי לגיל 6 הלכתי לבית ספר "אהרון" בקריית שמואל. ביה"ס היה רחוק, לא קרוב כמו ביה"ס של תמרי, הלכתי כל יום כחצי שעה לכל כיוון, אבל הלכתי עם החברות שלי ופטפטנו וצחקנו וכך לא הרגשנו שהולכים הרבה והופ הגענו לביה"ס. בערב, לאחר שסיימנו לעשות את שיעורי הבית, היינו יוצאים החוצה ומשחקים יחד בנים ובנות במשחקים כמו 7 אבנים, 4 מקלות, 5 אבנים , קלאס, גומי, תופסת ודג מלוח ועוד. לא נכנסנו הביתה עד שהאימהות שלנו קראו לנו להיכנס, היה לנו ממש כיף, יותר מאשר להסתובב בקניונים ולשחק במחשב ובנייד. אחר כך התקלחנו, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון.

כשהגעתי לגיל ביה"ס התיכון למדתי בביה"ס עירוני ו' שבחיפה, שם למדתי הנה"ח וכלכלה. לביה"ס נסעתי עם חברותיי במשאית טיולים של מתי הנהג, היו לנו תחנות קבועות ששם הבנות עלו. במשאית הייתה תמיד תורנית שאוספת בשקית את הכסף מהבנות שעלו למשאית וכך נסענו עד שהגענו לבית הספר. את הדרך חזרה הביתה עשינו בשני אוטובוסים, אבל כשרציתי לחסוך כסף לדמי כיס הייתי יורדת במדרגות מנווה שאנן עד לכביש הראשי ליד חברת חשמל יותר מ-200 מדרגות. כך עברו להם ארבע שנים.

אחר כך התחלתי לעבוד ובמרוצת השנים הכרתי את חיים – סבא של תמרי. כעבור כשנתיים נולדה לנו תינוקת יפיפייה וחמודה שקוראים לה לימור והיא אמא של תמרי החמודה.

קובץ התיעוד

עדינה דרטלר- תמרי בן הרוש

הזוית האישית

סבתא עדינה מספרת לנכדתה על ילדותה, שעברה עליה בהנאה.