מאגר סיפורי מורשת

סיפור המורשת שבחרנו, מביא את סיפור הגבורה של סבא רבא של יובל. אבא שלי.

סבא רבא, ברוך פוקס, נולד בשנת 1923, בלודג' בפולין. הוא היה אחד מ- 8 ילדים במשפחה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נותרו סבא ברוך, שלוש אחיותיו ואמו, בגטו לודג'. מאחר שאביו נפטר מייד לאחר פרוץ המלחמה, ואחיו הבוגרים התפזרו למקומות שונים, כמו רוסיה, סיביר ועוד. סבא ברוך היה הגבר היחיד שנותר במשפחה, למרות שהיה רק בן 16 כשפרצה המלחמה. הוא חש אחריות על אחיותיו ואמו.

זמן לא רב אחרי כן, הוצאה אמו להורג ביחד עם אחד מאחייניו, במחנה השמדה. הוא נותר אחראי על שלוש אחיותיו. סבא ברוך דאג לאחיותיו מאד. הוא אולץ על ידי הגרמנים לעבוד, בין היתר, במרתפו של רומקובסקי. שהיה יהודי שנוא, בשל היותו אחראי על הגטו מטעם הגרמנים, הוא היה יו"ר היודנראט, ונודע באכזריותו. במרתפו של רומקובסקי היה מאוחסן אוכל רב, שליהודים היה אסור לגעת בו. גם בחצרו רחבת הידיים היו ירקות, שניתן היה לאכול, אך ליהודים היה אסור לגעת בהם. סבא ברוך ואחיותיו סבלו רעב כבד, ולכן, סבא לא היסס, ונהג לגנוב תפוחי אדמה מביתו של רומקובסקי, עבור אחיותיו. הוא היה מסתיר את תפוחי האדמה במכנסיו, ומנסה להגיע הביתה מבלי להיתפס.

באחת הפעמים, נתפס סבא ברוך על ידי הגרמנים. והם מצאו במכנסיו את תפוחי האדמה. הגרמנים הלקו את סבא 25 מלקות עם מגלב על גבו. וסבא חזר הביתה בגטו, כשהוא זב דם עם פצעים כואבים ביותר. אחיותיו טפלו בו במסירות רבה, באמצעים דלים ביותר עד שרפאו את פצעיו.

סבא לא נרתע, והמשיך לגנוב תפוחי אדמה עבור אחיותיו, גם לאחר הניסיון הקשה כל כך שעבר. הוא חש, כאמור, אחריות כבדה לגורל אחיותיו, וסיכן את חייו, פעם אחר פעם, כדי לדאוג להן למעט אוכל. בזכות התעקשותו של סבא ברוך, ניצלו הוא ואחיותיו מחרפת רעב.

בשנת 1944 חוסל גטו לודג' וסבא ברוך עם אחיותיו, הוסעו ברכבות לאושוויץ ומשם הוצעדו ברגל לבירקנאו. למזלם של סבא ברוך ואחיותיו, הם לא הושמדו בבירקנאו, אלא נשלחו למחנות לעבודות כפיה בגרמניה, שם היו עד שחרור המחנות, בחודש מאי 1945.

סבא ברוך עלה ארצה בשנת 1946, דרך מחנה הכשרה באיטליה, שם הכיר את סבתא ידג'ה.

כשעלו ארצה, הושמו על ידי הבריטים במחנה בעתלית, ולאחר מכן שוחררו. לאחר חצי שנה בקיבוץ בעמק בית שאן, הגיעו סבא ברוך וסבתא ידג'ה להרצליה.

במלחמת השחרור, בשנת 1948, גויס סבא ברוך לצבא, ושירת זמן רב, בנגב הנצור. סבא ברוך וסבתא ידג'ה התמודדו עם בעיות כלכליות קשות ביותר בשנותיהם הראשונות בארץ. הם נאלצו לעבוד קשה מאד לפרנסתם, ובנוסף הם התמודדו גם עם קשיי קליטה קשים. חלק גדול מהתושבים הישראלים, לא קיבלו את ניצולי השואה בסבר פנים יפות. סבא וסבתא התמודדו עם קשיי השפה, קשיי הקליטה וקשיים כלכליים.

למרות כל זאת, הקימו סבא ברוך וסבתא ידג'ה משפחה לתפארת. הם גידלו שני ילדים, באהבה, במסירות, באכפתיות, תוך הנחלת ערכים של יושר, יושרה, עזרה לזולת, וציונות.

לסבא וסבתא נולדו 5 נכדים, ועד פטירתם נולדו להם 8 נינים. מאז נולדו עוד 3 ועוד נינה בדרך. סבא וסבתא נפטרו בהפרש של חודש וחצי זה מזה, בשנת 2014.

הזוית האישית

סבתא הילה מספרת לנכד יובל את סיפורו של אביה, ברוך פוקס, סבא רבא של יובל.