סבתא אידה מספרת על חוויותיה מאזרבייג'ן
שמי אידה נורייב, השנה אני משתתפת התכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי
נולדתי בשנת 1958 ביישוב קטן ומיושן באזרבייג'ן, שם גדלתי ושם עברו עלי שנות ילדותי חד עם בני המשפחה שלי. היינו ששה אחים מאוד מגובשים: אוהבים, אכפתיים, ותומכים. היה לי מאוד וכייף לגדול בבית הזה איתם.
למדתי בבית ספר טוב והייתי תלמידה מאוד מצטיינת ואהובה על כל המורים, הייתי תלמידה מאוד חרוצה, טובת לב, אכפתית, חמה, מצחיקה, לא מובכת מהר. בבית הספר היו לנו חברים, איתם שיחקנו בכל משחקי הילדות. מבית הספר היסודי אני זוכרת, שהייתה לי חברה אחת ממש קרובה שמאוד אהבתי ולא נשמר קשר.
משפחתי
התחתנתי בשידוך עם בעלי מזחיר. כמו שהיה נהוג אז, הראו לי אותו והוא מאוד מצא חן בעיני, חיבבתי אותו ואז החלטנו להתחתן, ההורים עשו לנו את החתונה.
הייתה לנו חתונה יפה, כמיטב המסורת במשפחתנו, לבשתי שמלה בגוון לבן – בז והיו עליה הרבה עיטורי זהב. כמ שסיפרתי, גרנו בכפר קטן, כך שזו הייתה חגיגה בכל היישוב, עם מלא ריקודים ומוזיקה ושמחה רבה. בחצר הגדולה, הכינו את מקומות הישיבה שולחנות וספסלים והכינו את מיטב המאכלים המסורתיים כנהוג במשפחתנו – אוכל קווקזי כגון: עלי גפן ממולאים, אורז עם בשר, קבבים ועוד מטעמים רבים.
מה ייחודו של המטבח קווקזי?
אזור הקווקז שוכן על הגבול שבין אירופה לאסיה, ולפיכך מושפע המטבח שלו מתרבויות רבות. אזור הקווקז מורכב מעמים רבים, שלכל אחד מהם תרבות שונה ומסורת משלו. האורז במטבח הקווקזי הובא מהמטבח האיראני, את הממולאים למדו מהשפעת המטבח הטורקי, והכנת כיסוני בצק ממולאים ואטריות נלמדו והושפעו מהמטבח הסיני. בנתיבי איזור הקווקז, עברו בעבר שיירות של סוחרים שעברו באזור והובילו תבלינים מהודו לאירופה – עושר התבלינים תרם רבות לייחודו של המטבח הקווקזי.
אני עם בעלי מזחיר
ההחלטה לעלות לישראל
במשך השנים ילדתי וגידלתי ארבעה בנות. המצב הכלכלי שם לא היה טוב וקבלנו החלטה לעלות לארץ. בישראל, המדינה מאוד עזרה לנו, קיבלנו מענקים שונים להתחיל את החיים בישראל. הלכנו ללמוד עברית באולפן, הלימודים באולפן היו בתשלום חד פעמי, קבלתי גם מילגה ללימודי הבת שלי, כל הדברים האלה עזרו לנו מאוד להשתלב פה בישראל.
זכרון ילדות
מצעירותי, בכפר בו חיינו , אני זוכרת אירוע ממש קשה, זה בערך כשהייתי בת 27. ראיתי את אבא שלי עובד בחצר הבית שלנו ולפתע ראיתי שהוא מתחיל להיחנק קצת ולא הבנתי מה קרה? נלחצתי קצת וישר רצתי לראות מה קורה איתו? וראיתי שהוא מקבל התקף אסטמה. הייתי יחפה ללא נעליים, וכך רצתי במהירות ישר לבית המרקחת, כדי לקנות לו משאף, חזרתי במהירות עם המשאף והוקל לו. זה היה ממש נס, שהייתי במקום וראיתי מה קורה לו והספקתי לחזור בזמן.
סבתי אידה היום
היום אני גרה עם סבא ויש לנו ארבע בנות ומהן יש לנו שבעה נכדים. הבת הבכורה שלנו, אחות-לבורנטית במקצועה, לוקחת בדיקות דם ומחסנת. היא נשואה וממנה יש לנו נכד. הבת השנייה שלנו היא רואת חשבון במקצועה, ממנה יש לנו את נכדתנו האהובה, למן, שמתעדת את הסיפור שלי והם גרים בתל אביב. מבתנו השלישית, שנשואה וגרה בתל אביב, יש לנו שלושה נכדים: בת בכורה ושני בנים. ובתנו הרביעית, הצעירה, נשואה וגרה בקנדה, מהם קבלנו שני נכדים: בן בכור וילדה, תינוקת, שנולדה לפני שבעה חודשים.
הזוית האישית
סבתא אידה: תודה ללמן, על שבחרה בי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי והקשיבה לסיפורים שלי.
נכדה למן: אני שמחה שבחרתי ולקחתי חלק במיזם "דורות – בקשר הרב דורי", במסגרת המעורבות החברתית. אני בקשר הדוק עם סבתא שלי, בתקופת הקורונה אנו מבקרים פחות ושומרים על סבא וסבתא, אך אני מדברת איתה כל יום בטלפון. שמחתי שבחרתי לתעד את סיפורה, כי היא סיפרה לי דברים חדשים שלא ידעתי על הוריה. מאוד התרגשתי כשסיפרה איך הצילה את אבא שלה. הופתעתי לשמוע שסבא וסבתא התחתנו בשידוך ויש להם אהבה גדולה. אני מאחלת להם בריאות וזוגיות מאושרת.
סיפור זה תועד במסגרת יוזמת המעורבות החברתית – "דורות – בקשר הרב דורי", בשיתוף מינהל חברה ונוער ותכנית הקשר הרב דורי.
מילון
אזרבייג'ןהָרֶפּוּבְּלִיקָה שֶׁל אָזֶרְבַּיְיגָ'ן היא מדינה בעבר הקווקז הסמוכה לים הכספי. היא גובלת ברוסיה בצפון, בגאורגיה ובארמניה במערב, ובאיראן בדרום. הרפובליקה האוטונומית של נחיצ'יבאן היא מובלעת המצויה אף היא בשליטת אזרבייג'ן, ולה גבול עם ארמניה מצפון וממזרח, עם איראן מדרום וממערב, ורצועה קצרה של גבול עם טורקיה מצפון-מערב. לאזרבייג'ן ישנן 3 מובלעות נוספות (קארקי, בארחודארלי ויוחארי אסקיפארה) בתוך שטח ארמניה ואף מכילה בתוכה את מובלעת ארטסוואשן הארמנית. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”הייתה לנו חתונה יפה, כמיטב המסורת במשפחתנו“