מאגר סיפורי מורשת

שמי ליהי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי שרה דינרמן, בחרנו לתעד את סיפורה של סבתא על תנועת הנוער שלה השומר הצעיר.

סבתא שרה מספרת:

"בכיתה ה', כשהיינו צריכים לבחור תנועת נוער, בחרתי בשומר הצעיר, על אף שרוב חברותי היו בצופים. הסיבה לכך הייתה, שהורי עלו לישראל דרך תנועת השומר הצעיר.

הקבוצה שלי הייתה קבוצה קטנה וכללה כ-15 בנים ובנות. בעוד שבצופים, עד כיתה ח' הקבוצות היו נפרדות, כלומר בנים ובנות בנפרד. אצלנו, הקבוצה הייתה מעורבת מהתחלה וזה השפיע על הפעילות שכללה הרבה משחקי כדור ומשחקי אחרים להוצאת המרץ במקביל לפעילות שקטה יותר:  שירה, הקשבה לסיפורים ושיחות על ערכים שונים.

הערכים המשמעותיים שלמדתי בתנועה היו חברות, עזרה הדדית, שוויון בין בנים לבנות, יושר, אהבת הארץ, אהבת הטבע, ועוד. נחשפנו למעמדות כלכליים  שונים, מאחר והקבוצה הייתה מעורבת ובאה מבתי ספר שונים ומשכונות שונות ומגוונות.

באותה תקופה, נסיעות לחו"ל, בילויים בבתי מלון היו דבר לא זמין לרב האנשים, וגם עבורי לא היה זמין. הטיולים בתנועת הנוער היו דבר מאד משמעותי עבורי. היינו יוצאים לטיולים בכל מזג אויר, לפעמים גם בגשמים. היינו סוחבים בתרמיל ציוד שיספיק לשלושה ימים, וחווית הטיול הייתה משולבת במאמץ פיזי לא קטן.

הטיול למכתשים בדרום

כשהייתי בת 17, יצאנו לטיול מכתשים בדרום במזג אויר גשום וקריר ביותר. מהקבוצה שלי יצאו רק שמונה נערים ונערות. כל היום ירד גשם, ואני זוכרת את זה בתור סיוט רטוב. היה קשה להבחין בנופים היפים מבעד לגשם. שיא הטיול היה אירוע לא נעים. חיממנו בבוקר מים לקפה על פרימוס. על אף שידענו שצריך להיזהר מאד לא ליצור לחץ גדול מחשש שהפרימוס יתפוצץ, לא נזהרנו מספיק… ולפתע – בום!!! הפרימוס התפוצץ.

כל אחד מאיתנו ברח לכיוון אחר, המעילים שלנו נשרפו מהחום, ולכולנו היו כוויות. פינו אותנו לטיפול בבית חולים בבאר שבע. לי הייתה כוויה על מחצית מהפנים ועל כפות הידיים – האזורים היחידים שהיו חשופים בקור הזה.  הכווייה על הפנים הייתה מאד בולטת וכשחזרתי ללימודים כל בי"ס נעץ בי מבטים. בין התלמידים היה גם סבא איתי שגם הוא נעץ בי מבטים, אך הוא לא נבהל, וכיום אנו נשואים.

צירוף מקרים מעניין הוא שאחרי הרבה שנים אותו בית חולים סורוקה שבבאר שבע היה מקום העבודה הראשון שלי כמרפאה בעיסוק ובמסגרת עבודתי אני מטפלת בין השאר באנשים עם כוויות…

הזוית האישית

תמר: היה לי מאוד מעניין וכיף לשמוע סיפורים מילדותה של סבתא שלי, ולבלות איתה יותר זמן מבדרך כלל.

סבתא שרה: מאוד נהניתי מההזדמנות להיות עם תמר בבית הספר, שבו היא מבלה ביומיום ולהכיר יותר את המסגרת שעבורה משמעותי. הפעילות אפשרה לי לספר לתמר על חיי כילדה, דבר שביומיום לא קורה באופן כזה. הפעילות הייתה מגוונת, אפשרה רצינות וצחוק והייתה חוויה נהדרת ומשמעותית.