מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חזונו של אבי להיות חלוץ בהקמת מדינת ישראל

אני ונכדתי מיכל
דף מיומנו של אבי
העלייה הבלתי לגאלית

אני, שלומית קרן, מעוניינת לספר על חזונו של אבי להיות חלוץ בהקמת מדינת ישראל.

זהו סיפורו של אבי, צבי אלבוים, שנולד בשנת 1908 בעיירה לשצ'וב בפולין על עלייתו הבלתי חוקית לארץ ישראל. הסיפור לקוח מתוך מחברת הזכרונות שהשאיר אחריו.

כאשר צבי הגיע לגיל 16 התחילה בעיירה שלו פעילות ציונית בקרב הנוער. אל העיירה הגיע מרוסיה מורה שלימד את הצעירים עברית, בעיירה הוקמה ספריה עברית, ואף הגיעו עיתונים וכתבי עת עבריים. הייתה זו ראשיתה של פעילות פוליטית ערה. בקרב צעירי העיירה התנהלו  ויכוחים מרים על הדרך והכיוון הנכונים להגשמת הציונות. כמו כן התקיים מאבק בין רבני העיירה לבין צעירי המקום, שעזבו את הדת ופנו לכיוון חדש. צבי הצטרף  לתנועת צעירי ציון בעוד אחיו הצטרף לתנועת בית"ר. האמא ביקשה מן הבנים להפסיק להתווכח, כי הרעש שעשו בשכונה הרקיע שחקים. בשבתות נהגו צעירי ציון לצאת אל היער – שם התאמנו במקלות במקום רובים. על פי המחברת, היה זה גם מקום המפגש העיקרי בני ובנות העיירה.

בגיל 26, אחרי שהתחתן עם חברתו ברכה ונולדו להם שתי בנות, החליטו צבי וברכה שהגיע הזמן להגשים את חלומם ולעלות לארץ ישראל. ארץ ישראל הייתה אז תחת שלטון המנדט הבריטי. ניתן היה לעלות לארץ דרך גרעין הכשרה או באמצעות תשלום כסף. מאחר שלצבי לא היה אף אחד מהדברים הללו, הוא בחר בדרך העלייה הבלתי חוקית. הוא שמע על קבוצת סטודנטים העומדת להפליג לטיול בחופי הים התיכון. הוא נרשם לטיול, שילם מפרעה וחיכה לתאריך ההפלגה.

ב – 1 באפריל 1934 הגיע מברק מהעיר וורשה, הנמצאת במרחק של מספר שעות נסיעה מהעיירה ובו כתוב כי למחרת בבוקר עליו להתייצב במשרדי חברת הנסיעות בוורשה ולצאת להפלגה.

כך מתאר אבי את השעות שלאחר קבלת המברק במחברתו:

"החלום עמד להפוך לממשות. התרגשות גדולה ופחד רב אחזו בי. נפרדתי בחטף מאישתי, מבנותיי, ובמיוחד מההורים שלי שלא ידעו דבר על תכניתי. בבית החלה תכונה רבה של אריזה ופרידה. בחפזון בלי זמן לשיחות ומחשבות ארזתי את בגדיי ושמתי צרור כסף בכיסי. בשמונה בערב נפרדתי מכל היקר לי בחיי. מאשתי האהובה, משתי בנותיי שטרם מלאו להן שנה ושלוש, נפרדתי מאבא ואמא… קשה קשה לתאר תיאור של פרידה…טלטול מהעולם בו נולדתי…הסביבה ההרגלים.

החלפתי שתי רכבות והגעתי לוורשה. שם החל מסע מטורף של הכנת מיסמכים וכדומה. למחרת עליתי על רכבת בדרך לוינה ומשם לעיר הנמל קונסטנצה באיטליה. לפני העלייה לאונייה פגשתי מדריך, שדאג לקבוצת העולים הלא חוקיים מבין הסטודנטים. קבלנו הוראות התנהגות והפלגנו. הטיול היה נפלא, ביקרנו בערי נמל שונות. אני זוכר במיוחד את קונסטנטינופול. סיירנו בעיר העתיקה והחדשה. ראיתי אנשים עם תרבושים ומכנסיים רחבים, שאף פעם קודם לא ראיתי. הגענו לביירות שבלבנון. שם הובלנו למלון ולמחרת אחרי טיול בעיר הוסענו לדמשק ומשם קדימה לארץ אבותינו."

אבי חצה את הגבול במעבר ראש פינה וכך הוא ממשיך לספר במחברתו:

"הגענו לראש פינה. ביקורת גבולות קצרה. המשכנו לטבריה שם הייתה שעת התה במלון "גוברמן". מדריך הקבוצה סידר רישום וחילק את האנשים לשתי קבוצות, אחת לחיפה והשנייה לתל אביב. בלי דרכונים בלי תעודות כלשהן הושיבו אותנו באוטובוסים ובזה תם הטיול הנחמד וכל אחד הלך לדרכו. אני הגעתי למלון בהדר הכרמל שבחיפה, אכלתי ארוחת ערב, קיבלתי את חדרי ורק עכשיו הרגשתי את הניתוק הגדול ממולדתי וממשפחתי. אני בארץ חדשה מבלי לדעת מה ואיך ולאן לפנות. שהרי עזבתי את ביתי בחיפזון ולא הספקתי לשוחח עם משפחתי על כתובות של מכרים וכדומה. כלום, כלום.

למחרת בבוקר, בשעת ארוחת הבוקר, התיישב על ידי בעל המלון, יהודי נחמד ולבבי. ניגש ישר לעניין. באידיש צחה אמר לי: "איש צעיר, עליך לרדת העירה, נתן לי כתובת חנות צוקרמן, תקנה לך מכנסיים וחולצת חאקי כדי שתראה כאדם מקומי. הסר מעליך את החליפה והכתונת ושים אותם במזוודה". עשיתי כעצתו. התלבשתי בבגדי חאקי, קצת ארוכים מדי קצת קצרים מדי ונסעתי לירושלים. כך התחלתי את חיי החדשים כחלוץ."

הזוית האישית

סבתא שלומית מספרת לנכדתה מיכל על סבא רבא שלה: "חזונו של אבי להיות חלוץ בהקמת מדינת ישראל".

מילון

עליה בלתי ליגאלית
ההעפלה הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב⁻1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב⁻1948 .

ציטוטים

”בקרב צעירי העיירה התנהלו ויכוחים מרים על הדרך והכיוון הנכונים להגשמת הציונות.“

”חזונו של אבי להיות חלוץ בהקמת מדינת ישראל.“

הקשר הרב דורי