מאגר סיפורי מורשת

טבריה פנינה גלילית

ילדותי בטבריה בין השנים 1962-  1948 

מירי וזוהר מיבלום 

 

בזכרונותיי, טבריה של ימי ילדותי הייתה עיר קסומה, יפיפייה , אשר עין התכלת היא הכנרת המנצנצת גם לאור זריחה בגלי הזהב וגם לאורו של הירח בגלי הכסף , מראות משובבי נפש. טבריה אשר עברה ההיסטורי מרשים ביותר גילמה בתוכה גם קדושה כאשר שרידי חומה מקיפים אותה וגם הייתה עיר מודרנית ומתפתחת.

 

נולדתי בבית חולים שוויצר, בית החולים ע"ש ברוך פדה, פוריה, אשר בקריית שמואל בטבריה , בתאריך 24.1.1948,  י"ג בשבט תש"ח יומיים לפני ט"ו בשבט ועל כן הורי רצו לקרוא לי אילנה, אלא שדודי יעקוב שלח "טלגרמה" (מברק) ביקש כי אקרא מרים ע"ש סבתי שנספתה בשואה וכך היה. 

 

ביתנו בית לבינזון שזה עתה נבנה מוקף בבוסתן בו היו פירות וירקות למכביר, במרחב שדות של חרציות, חורפש, חובזה בדרכינו לביה"ס ובחזרה היינו אוכלים מהם והטעם גן עדן. 

 

הורי הגיעו באוגוסט 1944 מאירופה השסועה הישר לטבריה בה הקימו את ביתם החדש ואבי נהל בית החרושת לטקסטיל שנקרא אג"ל אריגי הגליל ועשה חיל בעבודתו אמי טיפחה בית למופת ושם גדלנו אחי ואני ילדות מאושרת. בשבתות נהגנו ללכת לטייל ב"הרים" כך קראנו למסלול ההליכה ובמיוחד בחורף ובאביב אז ההרים כוסו פרחי בר בשפע היום הרים אלה מכוסים בבתים צפופים אז אפשר היה לראות את הכנרת מכל פינה את נופה המרהיב !למדתי בבית ספר "זרם העובדים" שלימים הפך לממלכתי ד', בוקר בוקר שרנו את המנון בית ספר "אנו אוהבים אותך מולדת" ואז גם הועלה הדגל לראש התורן.

 

גינת ירק גדולה הייתה ליד בית הספר בה למדנו את שיעורי החקלאות שכה אהבתי בגינת הירק גידלנו צנוניות , גזרים , בצלים וכשהיו מוכנים לקטיף הכנו סלט למסעדה בבית הספר שם בתורנות היינו עוזרים בהגשת האוכל. טבריה כידוע עיר שקיץ בה חם ביותר זכור לי שאמי על מנת לקרר מעט את הבית (מזגנים טרם היו) מתחה סדינים שהוטבלו במי מלח (על מנת לשמר את הרטיבות) לאורך החדר וכאשר הגיעה הטמפרטורה ל –   36 שוחררנו מבית הספר לביתנו ואז אמא ארזה תיק אוכל גדול וירדנו לכנרת לחוף "לידו". בעצם בימי הקיץ ממש חיינו בכנרת משעה מוקדמת בבוקר ועד חצות הליל.  אבי ואני בכנרת כאשר הייתי בת שנה וחצי כבר שחיתי ופתחתי לי הרגלי שחיה, שרק בהיותי בת 8 ביקו המציל תיקן שחייתי.

 

חוף לידו היה מרכז חיים בטבריה שם נערכו תחרויות שחייה בהם השתתפתי, שביקו המציל (שהיה גם צלם) פיקח עליהם. שיחקנו שם גם "קדרים באים" , שחינו עד "למצוף" שהיה במרחק מהחוף , המשפחות התכסו ונוצרו חברויות ומעל הכל ריח האקליפטוסים שעד היום אני מריחה כאשר אני רואה את הכנרת ממרחק.

 

הלידו (הבניין בצד ימין) שם היו משחקים הקדרים באים את הגלריה של הציירת מילה לאופר שהגיעה מצפת והייתה ידועה מאוד בציורי הפרחים שלה פקדנו לא רק לראות תערוכות אלא גם לשמוע קונצרטים קאמריים שם לראשונה בהיותי צעירה מאד שמעתי את זמרת האופרה נתניה דוברת וכל כך התרשמתי ממנה אני זוכרת את שירתה , את תסרוקתה , את שמלתה התכולה רקומה רקמת זהב תימנית וכיצד עמדה זקופה ומרשימה.

 

מקום נוסף ומרכז אליו היה קפה "ארבל" אשר בשבתות אחה"צ ל "לפייב אוקלוק" הלכנו לשמוע מוזיקה הורי רקדו, נערכו תצוגות אופנה (שבשניים מהם אפילו השתתפתי). בחגים נהג אבי לקחת אותנו לבית הספר הגדול בימי שישי בערב ערך קידוש ואמי הדליקה נרות, מסורת מבית הוריה, אבא הפליא בשירת ואווירת החג והשבת זכורה לי היטב.