מאגר סיפורי מורשת

שמי יוספה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

עליתי ארצה בסוף חודש יוני בשנת 1973. ביקשתי ללכת לאולפן בקיבוץ למרות שכבר הייתי בעלת תואר שני ויכולתי ללכת למרכז הקליטה עם כל האקדמאים. בין האולפניסטים וצעירי הקיבוץ היה מתח ותחרות בנושאים שונים, הנובעים משוני במנטליות ופערים תרבותיים.

באוקטובר אותה שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים. צעירי הקיבוץ גוייסו רובם ככולם. כידוע, בתחילת המלחמה צברנו כישלונות ואבדות. בעיתונים היו מתפרסמות רשימות של נופלים ושבויים. כשהגיע עיתון ברוסית לקיבוץ, היו מתנפלים האולפניסטים ורבים ביניהם לראות את הרשימות, כאילו אחיהם היו עלולים להופיע ברשימות. פתאום כולם הפכו למשפחה אחת. כאבנו ובכינו על כל נופל ושבוי כאילו הוא היה בן משפחה.

הבן של המורה שלנו באולפן היה טייס ונפל בשבי. אימא שלו המשיכה לבוא לאולפן וללמד אותנו מילים. היא לימדה אותנו מילים מידיעות הקשורות למלחמה, כשהלב שלה היה שותת דם. אנחנו בכינו והיא המשיכה ללמד. בסוף הרגו את הבן שלה בשבי.

כך דרך צרה משותפת – מלחמה –  התחלתי להרגיש חלק מהארץ והעם הזה. כל הדברים קיבלו פרופורציה אחרת, היה ברור יותר מה חשוב ומה פחות. מאז אני מרגישה חלק מהארץ הזו ושום דבר חיצוני לא יכול לערער את ההרגשה הזו.

הזוית האישית

הנכד שני: נהננו להשתתף בתכנית ולחדד את הידע על העלייה של סבתא.