מאגר סיפורי מורשת

לפני 56 שנה בהפסקות בבית הספר שיחקתי עם חברות שלי דנה, שושנה ומלכה בחבל קפיצה, הם לימדו אותי את המשחק. נהניתי מאוד לשחק איתם אבל בהתחלה לא ידעתי שצריך נעליים סגורות והחלקתי.

בבית הספר שיחקתי רק עם הבנות כי זה היה בית ספר של בנות לחוד ובנים לחוד.

 

בגיל 8 התחלתי ללמוד בבית הספר היסודי "יהודי ישראל" באירן-טהרן.

בבית הספר היו 18 כיתות, בכל שיכבה היו 3 כיתות ובכל כיתה 30 תלמידים.

יום הלימודים שלנו התחיל ב-8:00 והסתיים ב-16:00, בסוף הלימודים חזרתי הביתה ברגל ואחר כך בתיכון חזרתי באוטובוס כי זה היה רחוק.

הייתה לנו כיתה יפה, מסודרת ולוח שחור עם גירים.

הייתה לנו תלבושת אחידה שכללה חולצה ירוקה ומכנס שחור. בכל מקצוע היו לנו 3 מבחנים במשך כל השנה. המקצוע שהכי אהבתי היה עברית וחוץ מזה למדנו גם פרסית, צרפתית, רוסית, ערבית, חשבון, מדעים, גיאוגרפיה, פיזיקה, מוזיקה, התעמלות ובמלאכה למדנו תפירה, רקמה וסריגה.

 

אני זוכרת את מרים המורה לעברית, היא הייתה מאוד נחמדה והיא לימדה אותנו על ההיסטוריה של ישראל ועל מדינת ישראל, אני מאוד אהבתי אותה, כך שכשרצינו לעלות לארץ, היה לי מאוד קשה לעזוב אותה.

בהפסקות בבית הספר שיחקתי בקפיצה בחבל עם חברות וסיפרנו סיפורים על החיים, על בית הספר ועל העתיד של כל אחת.

בחדר האוכל של בית הספר אכלנו בצהריים: שניצל, אורז, מרק, ממולאים ומאכלים פרסים. היו לנו גם תרגילי ביטחון לרעידות אדמה ושיטפונות.

היו לוקחים אותנו לטיולים ובחגים היו הצגות שקשורות לחג אותו חגגנו. בבית הספר הייתה לי חברה ושמה מינו, שהייתה החברה הכי טובה שלי והיינו עושות הכל ביחד.

סיימתי ללמוד בגיל 17 ואחרי התיכון עליתי לארץ.

בבית הספר היו מורים יהודיים שסיפרו לנו על ארץ ישראל ובעקבות זה הצעתי להורים שלי לעלות לארץ.

ההורים שלי מאוד שמחו שהצעתי להם לעלות והם ישר הסכימו.

 

כדי להתכונן לעלייה קנינו דברים חדשים והבאנו דברים טובים מהבית כמו: שטיח פרסי וצלחות מסבא וסבתא. בתיק שלי ארזתי תעודות שהיו לי ותמונות עם חברות שלי. בבית דיברנו הרבה על ארץ ישראל, למשל: איפה נגור ואיפה נלמד.

לפני שעלינו לארץ בדקו אותנו ונתנו לנו חיסונים. הגענו המטוס מנמל התעופה של אירן ונחתנו בתל אביב.

היה לי קצת קשה לעזוב את כל מי שאני מכירה אבל בישראל נתנו לנו בית בכפר סבא, אוכל ובגדים.

 

החברות שלי עלו לארץ גם כן, מאוחר יותר כשהגענו לארץ קיבלו אותנו יפה, הדריכו אותנו ושלחו אותנו ללמוד.

אני זוכרת מהגעתי לארץ שהתחלתי לעבוד בבית חרושת לצמר.

לנווה נאמן הגעתי כשפגשתי את בעלי בגיל 20. אמא של חביב ואמא שלי היו חברות והן הכירו ביננו.

בגיל 20 התחתנו בארץ ישראל. את חביב הכרתי שנה וחצי לפני החתונה וחשבנו איך לבנות ביחד את החיים. כשסיפרתי להורי שאני וחביב מתחתנים הם שמחו, תרמו ועזרו בארגונים ובהכנות.

כדי להתארגן לחתונה עשו לי במספרה תסרוקת יפה, השכרנו אולם והשכרנו בשבילי שמלת חתונה יפה ולבנה. הזמנו לחתונה חברים ומשפחה.

היו שירים עבריים ורקדנו טנגו וריקודי בטן. לאחר החתונה חביב ואני הלכנו לבית מלון בבאר- שבע.

 

ההצעה שלי אליכם היא להיות שמחים וללמוד טוב טוב לפני שמתחתנים.

 

לשכונה הגעתי בגיל 20 בשנת 1963. העבודה הראשונה שלי הייתה בבית חרושת ושמו "פריכוז". אחר כך בשנת 1964 כשנווה נאמן יותר התפתחה עבדתי בתור טבחית בבית הספר נווה נאמן. היה אז חדר אוכל ואני הכנתי לילדים אורז, דגים, סלטים, שניצלים ועוד.

כשסיימתי לעבוד בבית הספר עבדתי 20 שנה במעון נעמת. אחר הצהריים נפגשתי עם חברות שלי ליד הכביש הראשי. אהבנו גם להיפגש אצלי בבית, במסיבות והיינו גם הולכות לטיולם.

 

מכיוון שלשכונה הגעתי בגיל 20 לא למדתי בה. למדתי בחוץ לארץ וכשאני מסתכלת על השכונה אז והיום, אני יכולה לראות הבדלים ודברים שנשארו אותו הדבר. למשל, המכולת שליד בית הספר נשארה באותו מקום, אבל אז הייתה עוד אחת ליד המועדון.