מאגר סיפורי מורשת

ההכנות לחתונה

בתאריך 31.10.73  עמדתי להינשא ב"אולמי גיל" ברח' גורדון בתל – אביב. הזמנות הוכנו מאות הזמנות. את שמלת הכלה תפרה לי אמי מבד שקניתי מחנות הבדים של" הולנדר" ברחוב דיזנגוף בת"א . בד מהמם ביופיו.

ביום כיפור יום לפני חלוקת ההזמנות, ישבנו בסלון של אמי מתכננים למי נשלח ולמי נמסור ביד, למטה שמענו רעש, ריצות, משהו שלא התאים לשקט של יום כיפור. יצאנו למרפסת, אנשים רצו למטה ופתאום משאיות, אנשי צבא , אחי שהיה צנחן וחייל מילואים מנוסה שהיה גם בין משחררי העיר ירושלים, הכין את התרמיל הצבאי, הדלקנו את הרדיו החטיבה שלו חטיבת הצנחנים נקראה לדגל. אזעקה, שמות חטיבות ברדיו, הלם, זהו,! נגמר יום כיפור. מלחמת יום כיפור פרצה!!!!!

המלחמה גבתה את מחירה הגבוה, גבוה מאוד !!!

בן דודי שהיה צנחן נהרג בחווה הסינית,  גם שכני שהיה מאלה שבאו לסייע לחיילים בחווה הסינית נהרג. אחי (שלימים ייספר לי שפגש את בן דודי בחווה הסינית לפני שנהרג,) לא יצר קשר, ולא ידענו מה איתו.

שקלתי לבטל את החתונה, אבל, אמי עמדה על כך שחתונה לא מבטלים. וכך קבענו שנתחתן בבית כנסת ואח"כ נבוא כולם לבית אמי. ההכנות לחתונה כללו ארוחה שאמי הכינה למספר מצומצם של אורחים. המשפחה הייתה באבל כבד, ורק קרובים שגרו בקירבה, שכנים וחברותי היו אמורים לבוא. אחי עדיין לא יצר קשר, לא ידענו איך לידע אותו. לבסוף, פירסמנו הודעה בגל'צ. (לימים ייספר לי אחי, שלא רצה לצאת ולעזוב את חבריו, אך מפקדו ששמע את ההודעה הוא שהכריח אותו לצאת).

יום החתונה, ריצות למספרה, זר, צילומים אצל פארג' להתלבש ואז לבית הכנסת. כל הזמן הזה מחכה לשמוע שאחי הגיע, אך מתבדה. ומועקה מתפשטת לה בחזה…

חברי, בעלי המיועד שחזר גם הוא ממילואים, עודד אותי כל הזמן שאם לא הודיעו לנו כלום, הכל בסדר. וכך, עם מעט משפחה, מעט שכנים וחברותי, עמדתי בבית הכנסת מתחת החופה, במעומם שמעתי את בן דודי אומר שאינו מוצא את בנו…..ולפתע, אני מסתכלת לפתח בית הכנסת, בפתח אור גדול….מי מופיע אם לא אחי? מזוקן, עם כובע צמר לראשו, חגור באיפוד מימיות תלויות עליו ורובה, ולצידו בנו של בן דודי שלא ויתר ורץ לבדוק אם אולי, אולי אחי הגיע…והביאו לבית הכנסת. איזו מהומה.

ספור חתונה בצל מלחמת יום כיפור 1973.

רצתי מהחופה. אשתו של אחי, שהיתה בהריון מתקדם כמעט התעלפה, אמי רצה, עוד רגע ואחי היה עטוף בנשיקות, איזו שמחה!!!! המשך החתונה היה בביתה של אמי.  עד היום, מי שהיה בחתונה זוכר אותה.

זו הייתה חתונה בצל מלחמה.

הזוית האישית

סבתא מלי מספרת למיקה על החתונה בצל המלחמה.