מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חתונה בל"ג בעומר – החתונה הבלתי נשכחת

סבתא הדסה
מלחמת ששת הימים
תקופות נבחרות בחייה של סבתא

שורשיי
סבתא רבתא=חווה בת ציון                                               סבא רבא=יוסף
סבא של סבתא שלי=לוי יצחק זילברשטיין                           סבא של סבתא שלי=אליעזר
סבתא של סבתא שלי=הודס                                             סבתא של סבתא שלי=חיה      
                                             סבתא שלי=רוחמה הדסה
 
סבתא הדסה נולדה בחיפה, בבית חולים "מולדה". היא גרה בעיר חיפה במשך חמש שנים, ומשם עברה לקריית שמואל,שכונה ששייכת מוניציפאלית-עירונית-לעיר חיפה). היא למדה בקריית שמואל בבית הספר היסודי "אהרון". בתיכון למדה בחיפה בתיכון "בן נון" (היום שמו עירוני ו').
 
זיכרון מיוחד שהיה לה מבית הספר היסודי:
 
"היה לי מורה לאנגלית גידם, בעל יד תותבת, נכה ממלחמת העולם הראשונה, שבשעת כעסו עליי, כי הפרעתי באמצע השיעור, הכניס לי אגרוף בלחי עם היד התותבת. את הבושה לא אשכח לעולם.
 
אמא של סבתא, סבתא חווה, ניהלה את מסעדת בית הספר. באותה תקופה המצב הכלכלי במדינה היה קשה. היו הרבה נזקקים למזון, הרבה ילדים שלא היה אוכל בביתם. הרשות – עיירית חיפה, החליטה על בישול אוכל במטבח מרכזי בעיר ומשם העבירו את האוכל בהסעה למסעדות בתי הספר ברחבי העיר.
 
סבתא חווה הייתה עם לב רחב מאוד, הייתה דוחפת לכיסים של הילדים המסכנים תפוחי עץ, פרי הדר, כדי שיהיה להם תוספת אוכל. בין הילדים שאכלו במסעדה היה גם הילד סרוליק לאו, הרב לאו שהיה הרב הראשי למדינת ישראל. תפקידה של סבתא הדסה היה לסדר את חדר האוכל, מה שכלל הורדת כלים מהשולחן, ניקיון השולחן, הפיכת הספסלים על השולחנות ושטיפה. תפקיד שמילאה גם כשהייתה תלמידת תיכון בחיפה.
 
לאחר התיכון סבתא למדה בסמינר למורות וגננות בחיפה, כש"השלימה הכנסה" לתשלום עבור הלימודים ע"י שעשתה מילואי מקום בהוראה לכל מקום שנקראה, למשל בעיירה "שלומי" הייתה מורה לחשבון שלושה ימים, ב"אחיהוד"- יומיים מורה לאנגלית, ב"מדרך עוז" מילאה שבועיים את מקומה של מחנכת כיתה ד' ועוד ועוד. את תקופת הצבא עברה סבתא כמורה חיילת במושב "רחוב" שנמצא בפרוונה, המכונה היום "יישובי ביכורה". בהמשך סבתא הייתה מורה בעיירה "יקנעם", זו התקופה שהכירה את סבא. 
 
איך סבתא הדסה הכירה את סבא חיים?
 
חברה בניברקית, שולה לוי, הזמינה את סבתא שלי לטיול של חבר'ה מה"עזרא", טיול שנערך באמצעות שני ג'יפים. ביום ראשון של חול המועד פסח שנת 1964, תשכ"ד, יצאו סבתא וחבריה לדרך לכיוון אילת. סבתא שלי ראתה את סבא חיים והרגישה מיד שהיא נמשכת אליו. במהלך שלושה ימי הטיול סבתא שלי ניסתה להתקרב לסבא חיים, ניסתה לדובב אותו ולדבר איתו, מה שלא נחל כל כך הצלחה בהתחלה, אך ביום האחרון של הטיול סבא התחיל להתעניין בסבתא, איפה היא גרה מה היא עושה? מכאן החלה הצלחה. סבא ביקש מסבתא מספר טלפון על מנת להיפגש בהמשך, וכך היה. נקבעה פגישה ליום שני בערב בחיפה ליד בית הכנסת המרכזי. הפגישה לא יצאה לפועל. סבתא חיכתה וחיכתה וחיכתה, ומי לא בא? סבא. לפגישה השנייה הוא הגיע, ומאז לא עזב.
 
בל"ג בעומר באותה שנה הסכימו סבא וסבתא להתחתן. החתונה הייתה ב"מלון וינדזור" בחיפה. השתתפו למעלה מ-1,000 איש. את האוכל לחתונה בישלה סבתא חווה בביתה בקריית שמואל, והאוכל הועבר בטנדרים לאולם בחיפה לצורכי החתונה. חברות של סבתא חווה התכנסו ביום החתונה בשעה חמש וחצי בבוקר והמשיכו לבשל את האוכל לחתונה.
זכורה לסבתא חוויה מצחיקה שסיר סלט תפוחי אדמה גדול מאוד, שהכיל כ-50 קילו, התהפך ונפל על החול בחצר, ובמקום לבכות ולהתעצב החליטו לקחת את הכל בשמחה, אספו בידיים את מה שלא התלכלך ואת השאר זרקו. באותו יום של החתונה לסבתא זכורות הרבה חוויות טובות ומצחיקות מההכנות. 
סבתא רצתה לחסוך להורים בהוצאות החתונה וביקשה שמלה קצרה וצרה, בלי הרבה בד, כי באותן שנים הבד היה יקר ושווה ערך מאוד. המשך החיסכון היה שבסוף החתונה, סבא וסבתא, במקום לנסוע במונית או באוטו לבד, נסעו ביחד עם תשעה אנשים במכונית שמותר רק לחמישה אנשים לנסוע בה. במכונית נסעו הנהג ואשתו, סבתא של החתן, ההורים של החתן ואחותו, דוד ירושלמי והחתן והכלה.
 
הנסיעה נמשכה למעלה משעה עד שהגיעו לדירה בבני ברק בשעות הקטנות של הלילה. היה צפוף מאוד. 
 
חוויות שזכורות לסבתא ממלחמות שהייתה בהן
"בתור ילדה קטנה הייתי במלחמת השחרור. בחצר ביתנו חפרו מקלט עמוק באדמה ששם הסתתרנו מפני הפגזים של הצבא הירדני. חוויה שזכורה לי שכאשר אבי סחב אותי למקלט בזמן אזעקה, התעקשתי להביא איתי את הכרית שלי.
 
במלחמת ששת הימים זכורה לי חווית הלידה של בתי.
היא נולדה חודש אחרי מלחמת ששת הימים וסבא חיים כבר הוזמן לשירות מילואים אחרי המלחמה. היא נולדה בשבת וסבא חיים קיבל את ההודעה על הלידה רק ביום רביעי שלאחריו. ארבעה ימים שהייתי בבית החולים לא הצליחו ליצור קשר עם הצבא כדי להודיע לסבא חיים שנולדה לו בת. כל טלפון שהגיע לחדר האחיות צעקתי בשאלה: "זה חיים??? זה חיים???" ביום רביעי בבוקר אחת האחיות נתנה לי לקרוא מאמר מעיתון "לאישה", מאמר שכתבה אלמנת המלחמה שתיארה את הקשיים שלה ללדת ילד במודעות שהוא יהיה יתום. המטרה הייתה שאני אצא למודעות עצמית שגם אני באותו סטטוס, כי בעלי לא בא במשך ארבעה ימים לבקר בבית החולים. כמובן שביום רביעי בערב נוצר הקשר הראשון כבר הייתי בבית הוריי, וסבא מודיע לי שהוא יבוא רק ביום שישי בבוקר." 
מחלת הלב של סבתא
לסבתא גילו את מחלת הלב לפני 17 שנה. ביום אחד התחילו להיות לה כאבים די חלשים באזור הלב, אבל הם לא כל כך הפריעו וסבתא לא חשבה על זה שאולי זה משהו מיוחד, כשסבתא הלכה ללמד בבית הספר הלכה עם חברה וסיפרה על הכאבים. החברה לחצה על סבתא ללכת לרופא ולבסוף סבתא השתכנעה והלכה לרופא.
 
e.k.g
כאשר סבתא נכנסה לרופא, מייד הרופא הזיז את כל האנשים, התקשר לנט"ן (ניידת טיפול נמרץ), סבתא לא כל כך הבינה, היא חשבה "היום יום חמישי אני עוד צריכה לחזור הביתה, להכין אוכל, להתארגן לשבת מה קורה פה?" הנט"ן הגיע וסבתא עלתה עליו וכשהתחילו לנסוע שמעה את הנהג אומר שנוסעים לבי"ח "שרון", סבתא לא הסכימה רק מהמחשבה של אם הבן שלי רוצה לבוא לבקר אותי איך הוא יסע? לבלינסון יש אוטובוס ישירות מאלקנה למה שייקח שני אוטובוסים לשרון?? הרופאים לקחו את סבתא לבלינסון ועוד לפני שהבינה מה קורה היא התעלפה. היא התעוררה כשניסו להפשיט אותה על מנת לעשות לה צינתור.
אחרי שבועיים של אשפוז החליטו על ניתוח כאפשרות אחרונה לחיים. סבתא עברה את הניתוח אך התקשתה בהתאוששות, הרופאים קראו לסבא ואמרו לו שהמצב לא כל כך טוב ושצריך להתפלל חזק והרבה. סבא ייצא מהחדר עם דמעות וכשהילדים ראו אותו והבינו התחילו גם לבכות ולהתפלל. אחרי כמה שעות קראו לו שוב והפעם הוא נכנס עם הילד הבכור, ועדכנו אותו שמצב נשאר אותו דבר.
אחרי 11 שעות סבתא התחילה להתאושש והמצב רק השתפר. ובעזרת השם וברוך השם לאחר חודשיים בבית החולים סבתא חזרה הביתה בריאה.                 
 
אירוע היסטורי – מלחמת ששת הימים
המלחמה נערכה מ-5 ביוני (בוקר) עד 10 ביוני (ערב) 1967, כ"ו באייר – ב' בסיוון התשכ"ז. המלחמה הייתה בין ישראל למצרים, ירדן וסוריה שנעזרו בעוד מדינות ערביות.  גפרור המלחמה ניצת כשהסורים הפציצו טרקטורים שעבדו בקיבוץ "האון" בשבעה באפריל. במקביל הסורים טענו שישראל נערכת למתקפה גדולה נגדם, מה שגרם לנאצר נשיא מצרים לאיים על ישראל ולהזרים כוחות גדולים לסיני.
 
מה-14 במאי התחיל כדור השלג להתגלגל במהירות כשהתוצאה היא שנשיא מצרים נתן הוראה לפנות את כוחות האום מסיני שבסופו של דבר חסם את מיצרי טיראן, זה היה צעד נוסף לקראת המלחמה. תקופה זו של אי וודאות נקראת תקופת המתנה.
פרוץ המלחמה היה בגלל התקפה מסיבית של חיל האוויר הישראלי שהשמיד תוך כמה שעות 374 מטוסים של הצבא המצרי, הירדני והסורי. כוחות היבשה של צהל חדרו לסיני בשלושה כיוונים, במקביל הירדנים פתחו בהפגזות על ירושלים, ואפילו הסורים שלחו כמה מטוסים שנשארו להם לתקוף את חיפה ויישובי הצפון. חיילות היבשה של צה"ל התקדמו באזור השומרון. חטיבת הצנחנים נלחמה בירושלים, הקרב הקשה ביותר היה בגבעת התחמושת. 
בדרום צה"ל כבש את עזה וספינות חיל הים הפליגו לשארם א-שייח, השתלטו על מיצרי טיראן בלי שום התנגדות. בירושלים, הצנחנים פרצו דרך שער האריות ושחררו את הכותל והר הבית. מוטה גור מפקד הצנחנים קרא בקשר: "הר הבית בידנו, אני חוזר- הר הבית בידנו". השער נפרץ ביום רביעי כ"ח באייר תשכ"ז בשעה 10:12. פגז של טנק היכה בדלת הברזל שבשער הדלת, נפלה על האספלט והצנחנים חדרו פנימה.
תשע"ה 2015

מילון

אוהבת מיליונים
ביטוי משפחתי. אהבה ללא גבולות

ציטוטים

”אני אוהבת מיליונים“

”בסוף החתונה נדחסנו תשעה אנשים באוטו קטן כדי לחסוך. היה צפוף“

הקשר הרב דורי