חשוב לי לספר את הסיפור העלייה לארץ שלי
השארתי את כל החיים שלי ואת ילדיי ועליתי לארץ
חשוב לי לספר את הסיפור העלייה לארץ שלי
שמי מלכה ולפני שאספר את סיפור העלייה חשוב לי לספר על החיים באיראן. החיים שם היו מאוד קשים, מלחמת איראן עיראק הייתה לא מוסרית, היו שולחים ילדים צעירים בני 12 לחזית של הקרב. אני לא הייתי מוכנה להיות חלק מהמלחמה……..בזמן המהפכה שלחתי את הילד שלי שהיה בן 12 , לארץ ישראל, בטיסה האחרונה של אל על…(באותו יום חומניי נחת באיראן ומאז פסקו הטיסות לישראל).
לאחר שנה החלטתי בדרך אסורה לעלות את בני, מסעוד בן ה-13 לארץ. טסנו דרך יון כתיירים וכך הצלחתי להביא אותו בביטחה לארץ ישראל. הוא שהה בפנימיה בכפר גלים, בחיפה. בשבתות התארח בקרב המשפחה, ברעננה. בהמשך התגייס לצה"ל, כחייל בודד.
אני חזרתי לאיראן לבעלי ולשלושת ילדיי. שלוש שנים חיכיתי לדרכון . בשנת 1987 בינואר, קרה נס. קיבלתי את הדרכון הודות לכך שהאייטולה לא ידע לקרוא…..וכך הוא חתם על הדרכון באצבעו. מיד מיהרתי לקנות כרטיסים למטוס. השארתי את כל החיים שלי ואת ילדיי: בתי, דליה בת ה – 18 ובני, יואל בן ה – 12. הסיבה שכל כך מיהרתי ולא חיכיתי למשפחה שתטוס איתי הייתה הידיעה שבני, הבכור, אלברט חולה בישראל וזקוק לי.
העלייה מאירן לארץ ללא שני ילדי
בעלי, בתי, אורלי ואני טסנו לשוויץ. קיבלנו ויזה לישראל. זכור לי שהיה מאוד קר בשוויץ, לא הורגלנו לחורף שכזה. סוף, סוף אחרי שבוע הגענו לישראל. בארץ הלכנו לסוכנות היהודית.
איחוד המשפחה
בסוכנות סיפרתי להם והסברתי שהשארתי, מאחורי את שני הילדים שלי באירן. הסוכנות עזרה לי להבריח את יואל בני בן ה- 13 מגבול אירן- פקיסטאן על חמור ועגלה. יואל, בני בן ה – 13 , שהה חודש ימים בפקיסטן. לאחר חודש הטיסו אותו לישראל. בתי, דליה קיבלה דרכון בדרך נס ועלתה לארץ דרך תורכיה.
קליטה והסתגלות
שלוש שנים ראשונות היה לי ולבעלי מאוד קשה. בנוסף לקשיי הקליטה, בעלי קיבל התקף לב . הוא אמנם יצא מזה בשלום אך זה לא היה קל. לאט לאט, הסתגלנו והתרגלנו למצב החדש ולחיים בארץ ישראל.
החיים כיום נעימים וטובים בישראל.
מילון
איתולותאיש דת מוסלמי
ציטוטים
”למדתי איך היו חיים באירן בזמן שילטון איתולות“