מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חצר גדולה מלאה כל טוב

כרמל נכדי ואני בתמונת סלפי
אני בגיל 12
מנס ציונה לרחובות

תקופת הילדות

משפחתי גרה בליאון שבצרפת. ובאותן שנים אמי נהגה לנסוע להוריה שבמרוקו כאשר היתה לקראת לידה. כדי לקבל את עזרת אמה כאשר ילדה. לפני נולדו 3 אחים להורי עליזה ויעקוב. אמי נסעה למרוקו ללדת אותי ואחרי יומיים חזרה איתי לצרפת.

ב 6/12/1948 נולדתי. אחרי יומיים ב 8/12/1948 אמי חזרה לצרפת ולמרסיי ששם הוריי שהו 5 חודשים ואז עלו לארץ. אימא שלי הגיעה לארץ לבד בלי המשפחה שלה רק עם אבא שלי והאחים שלי, גם משפחתו של אבי נשארה בצרפת. סבתא רבא שלי פרחה  עלתה בשנת 1956 יחד עם אח שלה רפי. בגלל שהיינו לבד היינו חוגגים את החגים המסורתיים  לבד, בצרפת לא שמרנו מסורת וגם לא ידעו שאבא שלי יהודי.

תמונה 1
אני בידיה של אמי לפני העלייה על האונייה לישראל

אני עליתי עם משפחתי ארצה באוניית נגבה ב-27 למאי בשנת 1949 בהיותי בת 5 חודשים. שלחו אותנו לעתלית וחיינו באוהלים חצי שנה בתנאים קשים. לא היו מים והיו גשמים חזקים וכך כל המסמכים של אבי אבדו שם. אחרי תקופה של חצי שנה העבירו אותנו לנס ציונה. כשהייתי בת 11 חודשים קיבלנו בית ברחוב העצמאות. בחצר הבית היו לנו ברווזים, תרנגולי הודו, ותרנגולים. גדלנו בבית גדול של 700  מטר ובגלל המצב הקשה גידלנו בחצר פירות וירקות, למשל: פולים, עגבניות, בצלים, שום, קישואים, מלפפון. כאשר דוד שלי, איזידור, אח של אבא שלי  הגיע מצרפת הוא הביא לנו זרעים של בזיליקום כי זה לא היה נפוץ ולא היה ניתן להשיג כמו היום בשפע..בעצם חצר הבית שלנו היתה מלאה כל טוב.

בנס ציונה גדלתי והלכתי לגן "סרפן", על שם הערבים שחיו שם, הם ברחו ב 1948, חלק עברו לרמלה וחלק נשארו. הגן היה רב גילאי. כשגדלתי למדתי בבית ספר ממלכתי ג' יסודי. היו לי מלא חברים, שחקנו בחבל קלאס, 5 אבנים ומשחקים נוספים בחוץ שכיום כמעט ונעלמו. השיעור האהוב עלי בבית הספר היה שיעור טבע, שדומה לשיעור גיאוגרפיה או מדעים שלומדים כיום.

תמונה 2
אני ויוספה

לא חגגתי בת מצווה כי לא היה נהוג אצלנו, היו חוגגים רק לבנים בר מצווה בבית כנסת.

בגיל 12-13 הלכנו בשבת לים. הייתה משאית פתוחה שהגיעה מרחובות והייתה אוספת את כל הילדים מהשכונה אל הים. וכך כולנו היינו נוסעים איתה יחד לחוף ראשון לציון. לפעמים אחותי נסעה איתי ולפעמים חברתי השכנה. הורי לא אהבו לנסוע לים.

תמונה 3

טיילנו בשבתות בהרים, אכלנו תפוזים ורכבנו על אופניים לקיבוץ שילר היינו מגיעים עד לרחובות ברגל או באופניים.

בתקופת הצנע זכור לי שבמכולת היו מוכרים חצי לחם והחלבן היה בא, היו משאירים כסף ליד הדלת והוא היה מביא את בקבוקי החלב ואת חצי הלחם.

בגיל 16 הייתי עובדת בבוקר בנס ציונה – במפעל נעליים, מפעל רוכסנים אופטילון,  בערב הייתי נוסעת לתיכון קדימה בתל אביב 3-4 פעמים בשבוע עד שעה 20:00-21:00 בערב. זה הוא  בית ספר מקצועי שבו למדתי להקליד במכונת כתיבה ישנה של פעם. לפעמים הייתי לוקחת אותה הביתה כדי להתאמן. למדתי מזכירות רפואית והנהלת חשבונות אבל לא אהבתי את זה לכן לא המשכתי בזה. עבדתי בתור פקידה בחברת פרסום גינגזבוג  עד גיל 18 ואז אבי נפטר והייתי צריכה להתגייס ולכן דחו לי את הגיוס ושוב דחו את הגיוס כי היה עודף בנות ובסוף לא התגייסתי והיה לי מאוד חבל. זה משהו שאני מצטערת עליו עד היום.

הלכתי לעבוד ב"אלאופ".  התחלתי בתור פקידה והייתי מלטשת את העדשות לצוללת. עבדתי שם 3 שנים.

באותה תקופה הכרת את משה ואחרי תקופת חברות של שלוש שנים התחתנו ועברנו לגור ברחובות. נולדו לנו 3 ילדים 2 בנים ובת.וכך חיינו עברו בכייף.

תמונה 4
אני ובעלי בתמונה מתקופת החברות שלנו לפני החתונה

מסלפי לתמונה

בשנים האחרונות אני מבלה ומטיילת בחו"ל. אני מבקרת במוזיאונים ונהנית לבלות בארצות השונות. אבל בסופו של דבר תמיד חוזרת בשמחה הביתה.

תמונה 5
        
תמונה 6

הזוית האישית

רינה: התוכנית יצרה קירבה ביני לבין נכדי כרמל. הכרתי את בית הספר שלו והתרשמתי מאד. תהליך כתיבת הסיפור לא היה פשוט בשבילי בגלל הקושי במיומנות מחשב ובזכות הצוות של הקשר הרב דורי עמדתי במשימה.

כרמל: היה לי מעניין לשמוע את הסיפורים. חיכיתי לסבתא והיה לי כיף איתה

מילון

חלבן
אדם שמקצועו זה מכירת חלב. בעבר החלבן עבר מבית לבית והיה מוכר חלב.

ציטוטים

”לא בוחרים משפחה. המשפחה היא בראש.“

הקשר הרב דורי