מאגר סיפורי מורשת

סבא  צביקה לא אהב לעשות שיעורי בית. בילדותו היה ניכנס לחדר שם את הספר והמחברת על השולחן, פותח את רדיו הטרנזיסטור בקול רם וסוגר את הדלת. במקום לעשות שיעורים פתח את החלון, קפץ החוצה וירד לגינה הציבורית לשחק כדורגל. כל אותו זמן אימא שלו צפורה לא רצתה "להפריע" לו. לאחר שעה כאשר ניראה לה מוזר שהדלת עדין סגורה החלה לחשוד.

כשפתחה את הדלת ראתה להפתעתה את הרדיו ממשיך לנגן אך החדר היה ריק והילד איננו. אמא יצאה לחצר וקראה לו בקול. הילד הופיע ולשאלת אמו היכן היה אמר שיצא לרגע. אימא לא האמינה ל"סיפור" והשחילה את ידה מתחת לחולצתו שהייתה מלאת זיעה. לא הייתה לו ברירה לספר את האמת שבמקום לעשות שיעורים הלך לשחק כדורגל.

באותה גינה ציבורית אסור היה לשחק כדורגל. היה שם שומר עם מקל שהיה אימת הילדים. הילדים היו מתגנבים ונכנסים לשחק על הדשא עד שמישהו היה צועק "השומר מגיע". כולם היו בורחים ומי שהיה נתפס הרגיש את נחת זרועו של השומר ואת מכת המקל שלו.

מלחמת ששת הימים

השנה הייתה 1967 מצרים סגרה את תעלת סואץ דרכה הגיעו סחורות למדינת ישראל. למצב זה מדינת ישראל לא יכלה להסכים וזה גרם למלחמה שבה נלחמו נגדנו: מצרים, ירדן וסוריה. סבא היה בן 17 תלמיד תיכון בנהריה. בימים שלפני המלחמה עזרו הוא וחבריו בחפירת שוחות (נגד הפגזות) וכיסוי החלונות בבתים בעיתונים, לצורך האפלה (ליצור חושך כדי להקשות על האויב) .

המלחמה ערכה רק שישה ימים. בכל הימים רכב על אופניים עם פנס כבוי שהיה צבוע בשחור, לבית החולים בנהריה. סבא היה בקבוצה של נערים שתפקידם היה להעביר את הפצועים שהגיעו לבית החולים על אלונקות לחדרי הניתוח. למרות שלא היו עדיין חיילים סבא וחבריו הרגישו שתרמו  למאמץ המלחמתי.

שנה לאחר מכן, בשנת 1968 התגייס סבא לצבא והיה קצין בסיירת אגוז.

סיפורו של חפץ – החנוכייה

סיפור החנוכייה מתחיל לפני שנים רבות בהונגריה. החנוכייה הייתה בבית ההורים של סבתא מלכה שהייתה אמא של צפורה שוורץ ( לוקס ), שהיא סבתא רבתא של אורי . במלחמת העולם השנייה , בשנת 1944, לקחו את יהודי הונגריה לאושוויץ , שהיה מחנה ריכוז. אסרו עליהם לקחת איתם דברי ערך כמו כלי כסף וזהב. אחרי לבטים רבים ואחרי שהחליפו מספר מקומות מחבוא , החליטו לחפור בור באדמה בפינת חצר הבית שם החביאו את החנוכייה.

בתום המלחמה, בשנת 1945, סבתא רבתא של אורי, צפורה, חזרה לבדה לכפר הולדתה, קישוורדה. היא ניסתה להיזכר היכן החביאו את החנוכייה. לאחר מספר חפירות מצאה את החנוכייה שנשארה שלמה. סבתא ציפורה ברחה מהונגריה, בשנת 1949, ועלתה לארץ עם החנוכייה. עד היום משפחתנו  מדליקה נרות בחנוכייה הזאת.

הזוית האישית

סבא צביקה: העבודה עם אורי הייתה בשבילי חוויה צרופה וכייף גדול מכל רגע ורגע. שמחתי מאוד לקחת חלק בתכנית ההחשובה הזאת שתשאר חרוטה בזיכרוני לתמיד.