מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חנוכה בעין חרוד

רות קמחי והבנות
רות קמחי בילדותה
החיים המעניינים בעין חרוד

רות קמחי מספרת: שמם של הורי יהודית וצבי נשר, הם נולדו בגרמניה. הורי עלו לארץ כל אחד בשנה אחרת. אימא יהודית בשנת 1935. אבא צבי נשר בשנת 1934.

זיכרונות ילדות מעין חרוד
כל שבת בחורף מגיל 5 אימא הייתה מעירה אותי בשעה 7 בבוקר ולוקחת אותי להר הגלבוע. היינו מטיילות בהר הגלבוע, היינו מטפסות על ההר שגובהו 500 מטר עד לפסגה. בדרך היינו קוטפות רקפות ונרקיסים. את הפרחים הבאנו הביתה. כשירדנו מהגלבוע למטה, היות והיינו רחוקות מהבית ועייפות, אבי היה בא עם עגלה וסוסים לקראתנו. כך נסענו איתו הביתה. בבית לקחנו את הרקפות שראשם צנח, שמנו אותם בתוך קערה עם מים ואחרי שעה ראשי הרקפות הזדקפו ושמנו אותם בצנצנות בבית. היום החברה להגנת הטבע לא מרשה לקטוף פרחים מוגנים ולכן הגלבוע כולו פורח עם רקפות ונרקיסים.
משחקי ילדות
מרבית המשחקים בהם שיחקנו היו בעיקר בחוץ ולא בבית. שיחקנו בקלאס, חבל קפיצה, ארבע מקלות, חמש אבנים, קלפים, דמקה, משחקי שולחן ומשחקי זיכרון.  אני זוכרת במיוחד את חוויות המשחקים בבריכת הקיבוץ. שיחקנו בבריכה. מגיל חמש, כבר ידעתי לשחות. שיחקנו בבריכה, במרוצי שליחים. במגרש שיחקנו מחניים וכדורסל.
היינו שלישיה של חברות טובות, שישבנו ביחד בכל המסיבות ובאירועים שונים. היינו  מבלות יחד בבתים של כל אחת. שמות החברות שלי: גיתה תמרי שגרה בהרצליה, ניצה אופיר שגרה בקיבוץ עין חרוד, נינה פלס חברה וגרה בקיבוצי עין חרוד, קוקי דגן גרה בעפולה.
חג החנוכה מיוחד במשפחתי
 
הורי יהודית וצבי נשר, נולדו בגרמניה. עוד בגרמניה הם נהגו לחגוג את חג החנוכה גם בבית הכנסת וגם בבית. כשהם היו קטנים, הם הדליקו נרות חנוכה ובירכו על הנרות. כשהורי עלו ארצה, הם הגיעו לקיבוץ עין חרוד. אני נולדתי בקיבוץ עין חרוד. מסורת חג החנוכה השתמרה במשפחתנו. חגגנו את חג החנוכה גם בבתי ילדים, גם בגנים וגם בבית עם הורי. כמו שהיה נהוג בקיבוצים, לא גרתי עם הורי, הלינה הייתה בבתי הילדים. בבית הילדים, יישנתי עם ילדים בני גילי. היינו כל היום בבית הילדים. משעה ארבע אחר הצהריים עד שעה שמונה  בערב הלכנו לחדי ההורים בקיבוץ ושם בילינו יחד עם הורינו.
אמא שלי הכינה לביבות, סופגניות והדלקנו נרות בחנוכיות. את החנוכיות הכנו בבית הילדים מכל מיני עצמים וחפצים, שנמצאו בסביבתנו: מבלוטים של אלון, מפקקים, מצדפים ומעץ. את החנוכיות תוצרת עצמית, הבאנו לבית ההורים ויחד הדלקנו בהם את הנרות. אמי לימדה אותנו את משחק הסביבונים שאני אלמד אתכם היום.
אני ובעלי הקמנו משפחה ונולדו לנו שמונה ילדים: יעל, דורית, גילי ז"ל, גילה, אלון, יואב, עופר, ודן.  את מנהגי החנוכה שהנחילו לנו הורינו הנחלנו לילדינו. עכשיו יש לנו כבר נכדים, שאיתם אנו חוגגים ביחד. לפעמים אנחנו חוגגים בבית של דורית בתנו ולפעמים אצלנו. כל נכד מביא חנוכיה. השנה המשפחה מאוד גדלה והיו עשר חנוכיות, ועשרים בני משפחה. העיקר שכל אחד מילדינו הכין סופגניות ולביבות הכנו ארוחה שלמה שהיו בה: לביבות, סופגניות ועוגות.
 מסורת חגיגת החנוכה נמשכת. חגגנו יחד את ימי הולדת של חודש כסלו. שיחקנו במשחק הסביבונים. המשחק  שסבתא רבתא יהודית, הביאה עמה את המשחק מגרמניה.
משחק ה סביבונים של סבתא רבתא יהודית
משחק הסביבונים: בהתחלה כל אחד לוקח 15 סוכריות. מסובבים את הסביבון ולפי ההוראות כאשר הסביבון נופל על נ' המשתתף מקבל 2 סוכריות. כאשר הסביבון נופל על ג' הוא נותן 2 סוכריות. כאשר הסביבון נופל על ה' לא מקבלים ולא נותנים. כאשר הסביבון נופל על האות פ' מקבלים סוכריה אחת.

מילון

בית ילדים
המקום בו הילדים ישנו בקיבוצים בעבר

ציטוטים

”השנה המשפחה מאוד גדלה והיו עשר חנוכיות“

הקשר הרב דורי