מאגר סיפורי מורשת

הכל התחיל ב-16 לאוקטובר 1938 במולדובה. בתאריך זה סבתי האהובה נולדה ונקראה בשם חנה, אך שמה לא נשאר איתה לזמן רב. באותה התקופה היה אסור להיקרא בשמות יהודיים, לכן שינו את שמה. מחנה הפך להיות אנה.

כך חלפו שלוש שנים מאושרות. ב-1941 כשאנה הייתה בת שלוש, גרמניה הנאצית פלשה. אנה כילדה רגילה ושמחה, לא הבינה מה קרה, למה כולם בוכים? למה כולם מפוחדים? והתחילה להיבהל גם היא. אנה ומשפחתה ברחו. כך ארבע שנים של סבל עברו. כשהמלחמה נגמרה  ב-1945 היא ומשפחתה חזרו לבית הרוס ומפורק, בלי שני אחיה שמתו בזמן המלחמה.

היה למשפחתה מאוד קשה להתמודד עם העובדה שאין להם אוכל, מקום לפרנסה והכי חשוב: ששני אחיה מתו, אך עם זאת משפחתה לא איבדה תקווה והמשיכה את חייה. שנים עברו ואנה למדה כבר בתיכון. עקב מה שעברה במלחמה, החליטה שרוצה לעזור לאנשים, ולהציל חיים. לכן הפנתה את פניה לתחום שמציל חיים: הרפואה. כשסיימה את לימודיה הייתה נחושה בדעתה שתלמד רפואה במכללה. היא הלכה למבחן  קבלה למכללה. אך לאכזבתה הגדולה, לא קיבלו אותה רק מסיבה אחת ופשוטה: בגלל שהייתה יהודייה.

אנה כה רצתה להתקבל וללמוד שלא הייתה מוכנה לוותר. היא והוריה שלחו מכתב עד מוסקבה, שבו היא מספרת על אכזבתה הרבה שגורפת אותה, ועל כך שלא נתנו לה את ההזדמנות לנסות להגשים את חלומה כרופאה.

זמן קצר לאחר מכן אנה התקבלה. כשסיימה את לימודיה במכללה בהצטיינות, הלכה ישר לעבוד בבית החולים.

באותה התקופה, היה נהוג שהרופאים יעשו "ביקורי רופא" ויבקרו את החולים בבית. מסיבה זו אנה הייתה מחוייבת לכך. לא היו כלי תחבורה ולכן אנה הייתה צריכה ללכת כל יום מרחק עצום, בחום או בקור. עבודתה הייתה קשה אך העובדה שהיא עוזרת לאנשים סיפקה אותה לחלוטין.

עברו שנים ופגשה את סבי סימיון, או בשמו היהודי שלמה. לאחר זמן קצר התחתנו והולידו את דודתי. כשעברו לבית גדול יותר, אך גם הרוס לגמרי, לא היה להם כסף לתקן אותו בגלל המלחמה.

דודתי מספרת: "היינו שוכבים על כמה בדים ישנים, וסבתא שלך היה עוטפת אותי בגופתה". אך לאחר זמן קצר אנה ובעלה התארגנו על עצמם, אספו כסף, ושיפצו  את ביתם.

לאחר כמה שנים אימי נולדה. כשאימי הייתה בת 20 היא ומשפחתה עלו ארצה ומפה זה כבר סיפור אחר לגמרי…נשאיר אותו לפעם הבאה.

לסיכום,סבתי עברה הרבה מכשולים בחייה, אך לא ויתרה. עמדה על שלה ולא נתנה לשום דבר לעצור את חלומה. ולכן היא מהווה דוגמה בשבילי.

הזוית האישית

נעמי – למדתי הרבה מסיפורה של סבתי חנה והיא מהווה עבורי דמות מוערכת מאד