מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חמש דקות מעזה

אני ונכדתי בקשר הרב דורי
תמונה של מגדל השעון באפרידר
מבצע סיני

רוחות חדשות נשבו באשקלון. על פי צו האחראים על ביטחוננו הורה לנו אבא לחפור בחצרנו שוחה. כלומר מקלט, מסתור מימי המלחמה ההולכת ומתקרבת אלינו מדרום. הדרום אפריקנים שבנו את שכונת אפרידר לא הקימו בה אפילו מקלט פרטי אחד. הם שתלו דשאים ועצים. הם לא חלמו על עיר המופגזת מן האוויר או מן הקרקע. כולנו התחלנו לחפור שוחה בחצר במו ידינו, באת ובטורייה. אף שהעבודה הייתה קשה, וידענו שלא נצליח לחפור שוחה של ממש, השתדלתי מאוד להשביע את רצונו של אבא.

ימים גדולים היו אותם ימים. דאג המרשלד, ראלף בנץ וגנרל וון הורן כולם מראשי האומות המאוחדות נחתו במסוק בשדה מאולתר באפרידר. אנחנו יצאנו לקדם את פניהם בפרחים. ביקשנו משוחרי השלום האלו חתימה למזכרת.  הם היו הכוכבים הבינלאומיים היחידים שהגיעו אלינו. טרם בואם מעולם לא שמעתי עליהם אבל ברגע שעזבו החל סחר מכר בחתימותיהם תמורת זהבים, פרסים, ואפילו כרטיס כניסה לסרט.

משום שלא היו באפרידר מקלטים חוץ ממקלט בית הספר, חיקו התושבים זה את זה, ובחצרות השכונה הלכו והתרבו השוחות.

ביום שביקרו אצלנו ראשי האומות המאוחדות כרת בן-גוריון ברית עם הבריטים והצרפתים וכעבור כמה חודשים, עם בוא החורף, פרצה מלחמת סיני.

דיברו על מטוסים מצריים שיפציצו אותנו בלילות. ברדיו דווח על מסתננים שחיסלו בלילות משקים חקלאיים על יושביהם ועל רפתותיהם, פדאיון (טרוריסט) שנתפס חי במבואות אשקלון התראיין ברדיו ואמר שערביי עזה לא ישקטו עד אשר ימחו אותנו מעל פני האדמה וישליכונו לים. אנחנו המשכנו לחפור שוחות בכל מגרש פנוי בעיר. לך תדע איפה יתפוס אותך אסון.

חפרנו שוחות בצורת ר' שאם יגלגלו רימון לתוכם ינצלו אלו שיישארו בזווית האחרת. את השקים הנחנו להגבהה על שפת השוחה ובלילות התאמנו לקראת המלחמה.

כשנשמעה אזעקת התרגול באפרידר  אמא הייתה מעירה אותנו. לקחנו פנס, גלגלנו שמיכה צבאית ורצנו אל שוחת החול. אף על פי שבמבצע סיני לא הפציצו אותנו ולא נזקקנו לשוחה, נשארה אפרידר כמה שנים עיר וילות חפורת שוחות ואנו התאמנו בגידול פרחים על שולי שקי החול.

ניצחנו במבצע סיני. ואף שלימדו אותנו לכנות אותו מבצע קדש, לא השתכנענו. סיני זה סיני, זה הר סיני, זה משה רבנו. לא ניצחנו ממש בעצמנו. האמריקאים קצת הפריעו לנו, אבל הצרפתים שמכרו לנו נשק וגם האנגלים עזרו לנו. הרגשנו בינלאומיים. הכול התרחש אצלנו. חמש דקות מאשקלון בירת הנגב הצפוני.

בבית הקולנוע הקרינו יומנים שבהם ראינו את מנהיגנו. ראש הממשלה בן-גוריון שאת מראהו הכרתי רק מן התמונות. הוא דיבר בנחרצות. הוא היה איש קטן עם מבטא זר ומצחיק, היה לו קול דק, צרחני מעט, אבל אנחנו הערצנו אותו. כשהוא היה אומר, שאם צריך נקריב את דם בנינו ובנותינו, לא שאלנו כלום.

הוא השמיע סיסמאות כמו:" נקבור את הפרחים היפים", "האימהות תבכנה כי המולדת נקנית בדם". אנחנו קיבלנו עור ברווז אבל היינו מוכנים לעזוב את אבא ואמא ולרוץ בעקבות המולדת.

את נאומיו של בן-גוריון גזרנו מהעיתונים וקראנו בכיתה. הרגשנו גאווה אף על פי שאשקלון מן יצור כלאיים מוזר, חמש דקות מעזה, חמש דקות מהים, שעה מבאר שבע, יותר משעה מתל אביב. אף על פי כן היינו מבודדים- בליל אנושי בלתי אפשרי של ישראלים.

התרגלנו לחשוב שאנחנו גרים במקום הכי יפה, הכי כחול, הכי עתיק, הכי נקי וחדש שהבעיה הקטנה היחידה הייתה שכל לילה חדרו אלינו רוצחים ערביים מעבר לגבול ואנחנו היינו צריכים לשרוד ולהאמין שננצח.

%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%9c-%d7%94%d7%a9%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%a8

יותר מכולנו סבלו העולים החדשים שהגיעו לאשקלון. הכי הרבה סבלו העולים ההודים. שש משפחות, עניים מורדים שמספרם מועט מכדי לקבל שיכון עצמאי. שיכנו אותם במעברה שבמבואות מגדל. מעברת האוהלים הכהים שלהם עמדה על מישור חשוף ללא ניקוז וכל החורף היו בה דרך קבע שלוליות מצחינות וטובעניות.

ערב מלחמת סיני טבע בן-גוריון את סיסמת השנור הגדולה של המאה מאחינו התורמים ברחבי העולם:" אנחנו נותנים את דמינו האדום ואתם נותנים לנו את דמינו הירוקים".

שמונה ימים נלחמנו במדבר וניצחנו. כבשנו את רצועת סיני ואת כל המדבר. נאצר הובס כמו המן הרשע ואנחנו היינו האומה הכי חזקה וצוהלת בעולם. במבצע סיני נהרגו מאה שבעים ואחד חיילים, המדינה כולה הרכינה ראש ובכתה. לא היה ספק שהם נתנו לנו את החיים. היו המון טקסים, דקלומים בבית ספר ומילים כמו "ראה, הנה מוטלות גופתנו שורה ארוכה ארוכה". ידענו את כל המילים בעל פה.

ימים אחדים אחרי המלחמה התמנה אבא שלי למפקד דואר נע רצועות עזה. הוא לבש בגדי חאקי ועשה ימים ולילות מחוץ לבית. אני למדתי בעל פה את שמות כל המקומות שכבשנו: עזה, רפיח, דיר אל-בלח, עיר התמרים אל-עריש.

אבא היה נוסע בג'יפ צבאי במדבר סיני וכשחזר הביתה סיפר כי המדבר זרוע באלפי גוויות, ואלפי זוגות נעליים שחלצו המצרים הבורחים.

שמונה חודשים נשאר צה"ל בסיני. המדינה לא יכלה לבחור לה מפקד של שלום טוב יותר מאבי. כל דברי הדואר בישראל חולקו ביעילות לכוחותינו.

אבא, שכבר מההתחלה ידע שאנחנו נחזיר למצרים את הרצועה ואת סיני, עסק בפירוק דואר מצרים מנכסיו. במשאיות העביר מהרצועה לישראל עמודי חשמל, עמודי טלפון, כבלים, צינורות, ריהוט משרדי ומה לא. לאמא הוא אמר שלא בטוח שהוא צריך אותם, אבל אני מצווה לקחת הכול. זה צו המדינה והוא חשוב יותר מרגשות אישיים.

אבא המציא את יום הטבעת הבול לניצחוננו על עזה לאספנים. המילה "עזה" נכתבה על מעטפות לבנות בעברית ובערבית ואבא אמר שאלו מעטפות היסטוריות לאספנים. כמעט לא היה בית יהודי במדינה שלא קנה לו מעטפה למזכרת.

שמונה חודשים אחר-כך בלחץ האמריקנים יצא צה"ל מהרצועה וממדבר סיני. אבא הצטמצם לממדיו הטבעיים ואנו חזרנו אל שגרת חיינו מלפני המלחמה: מסתננים, פאדיונים, אין יום בלי חדירה, אין שבוע בלי רצח. בתוך זמן קצר נפגעו אלף ושלוש מאות אזרחים.

שכחנו שהיינו שם. שכחנו שניצחנו.

 

הזוית האישית

שרה הנכדה: "הייתי מאחלת לסבתא אושר והצלחה בחיים".

סבתא: "כשאלתי את נכדתי שרה על תהליך כתיבת הסיפור היא אמרה שהיה מאוד כיף לעבוד ביחד בעיקר בזכות העובדה  שידעתי לספר את הסיפור במדויק, כמעט על-פה. אני שיבחתי אותה על קצב הכתיבה המהיר במחשב והיא נהנתה מהמחמאה, כמו כן שרה נהנתה מהחיבוקים והנשיקות שהיו חלק בלתי נפרד מהתהליך…כך לפחות היא אמרה…"

"הייתי מאחלת לנכדתי שתצליח ותהיה מאושרת ובריאה".

מילון

שוחה
בור

ציטוטים

”"שכחנו שהיינו שם, שכחנו שניצחנו..."“

הקשר הרב דורי