מאגר סיפורי מורשת

סבא מיכאל עלה ארצה מפולין בעליה שנייה והגיע לירושלים.

שם הכיר חבורת אמנים שהתרכזו סביב פרופסור בוריס שץ להקמת בית ספר לאמנות. סבא מיכאל היה בן המורים הראשונים בית ספר "בצלאל" לאומנות. ביס" בצלאל הינו בי"ס אקדמי לאמנות והוא נמצא בירושלים.

סבא צייר, הדפיס, עשה בטיק והיה צורף. אחרי שנים של קשיים בירושלים שם ניהל גם בית מלאכה לעבודות יודאיקה (אמנות יהודית קלאסית), עברה המשפחה לתל אביב. בתל אביב ברחוב נחלת בנימין ניהל חנות לממכר מוצרי אמנות ישראלים.

סבתא יהודית בתו הבכורה התחילה את דרכה בקיבוץ "עין החורש" שם הכינה את ספר הקיבוץ כולו עשוי עבודת נחושת עשירה בפרטים. הספר מצוי עד היום בספריית הקיבוץ. לאחר שחזרה לתל אביב עבדה שנים רבות כמורה למלאכת יד בבית ספר "דוגמא". במקביל התחילה ליצור תכשיטים מכסף ואבניי חן בסגנון המיוחד לה אותם מכרה לחברת "בת שבע" וחברת "משכית" שהיו ידועות בחפצי האמנות הישראלית שלהן. גם סבתא יהודית עיצבה ויצרה פריטי יודאיקה שהיו המשך ליצירתו של אביה מיכאל אך עם תוספת מאישיותה.

לסבתא יהודית נולדו שני ילדים אני [רותי] ואורי. אני פניתי ללימודי אמנות באוניברסיטת חיפה. שם התמחיתי בעיקר בהדפסים. הדפס ליטוגרפיה והדפס אבן שהיו נעשים בעבודת יד. במקביל התחלתי לעשות תכשיטים בסגנון מודרני ובשלב מאוחר יותר למדתי לעשות חריטה מחרט זקן שלמד את מקצועו לפני כ-100 שנים באירופה. החריטה הייתה מרכז יצירתי בצורפות.

לפני כ-10 שנים התחלתי לעבוד בקרמיקה אני ממשיכה בכך עד היום בהנאה רבה ולומדת כל הזמן טכניקות חדשות. הקרמיקה מאפשרת לי להתבטא בצורה וצבע בלי סוף. אחי הקטן אורי למד בבצלאל צורפות ואף לימד שם כמורה. אורי פנה לכיוון ה"יודאיקה" בעיקר ועיצב דלתות לארון תורה בבתי כנסת, פריטים מיוחדים לאספנים ותשמישי קדושה כמו: פמוטים, גביעים, מזוזות, כלים לאתרוג, כתרים לספרי תורה וכלי בשמים.

נכדתי תמר שאוהבת את כל צורות האמנות התנסתה עד כה בציור, קרמיקה, פיסול וריקוד. עם כל הרקע שמאחוריה ואהבתה ליצירה אין לי ספק שהיא תגיע רחוק בתחום ותהנה ליצור כשהשמיים הם הגבול.

הסיפור של סבתא רות ליבר

הזוית האישית

תמר: את הכי חשובה לי בעולם. אני הכי נהנית אתך.