מאגר סיפורי מורשת

 

היו עוד זיכרונות מתקופת הגן, הזיכרון הראשון שלי מהילדות הוא שברחתי מהגן, באותם ימים לא היו שומרים בגן והיה קל לברוח, אז ברחתי. דבר נוסף שאני זוכר זה שבגן היה איתי ילד ששמו משה ברגר, הוא טיפס על עץ השקדייה ודבורה עקצה אותו באצבע והיא התחילה להתנפח. בגן נהגנו לשחק בתופסת ובדודס (שלילד אחד היה מחבט ביד ואחרים זרקו לעברו מקל קצר והוא היה אמור לפגוע בו).חלק חשוב מהילדות שלי הייתה "השכונה". כל יום אחר הצהריים היינו נפגשים במגרש ומשחקים כל מיני משחקים. נהגנו פעם בשבוע לעשות "מלחמה" עם ילדי שכונה אחרת. השתמשנו ברוגטקות ורובי גומיות כדי לזרוק פירות של עץ הברוש (גולגלך).בשכונה שלנו הייתה גם בריכת מים ענקית ששימשה כבריכת השקיה ולפעמים היא הייתה עולה על גדותיה ואז כל הילדים צעקו " הבריכה גולשת" ורצנו לבריכה ועמדנו תחת זרם המים. בבית היה לי אוסף של צבים וזיקיות והיו תקופות שהיו גם תרנגולות וביניהן היה לנו תרנגול אחד שקראנו לו "וולבו".עם החברים שלי מהילדות אני בקשר עד היום. שמרנו על קשר לאורך כל השנים.

 

החברים שלי מהגן המשיכו ללמוד איתי גם הלאה, ומהגן עברנו ללמוד בבית ספר  "ויצמן" ומשם עברנו לתיכון ואחר כך התגייסנו לצבא. בבית הספר הייתי תלמיד חרוץ, מתעניין וממושמע. המקצועות האהובים עלי היו תורה, חקלאות, תזונה ומלאכה. המורה האהובה עלי הייתה המורה של כיתה א' ושמה היה ירדנה. בעצם, אהבתי את כל המקצועות שלמדתי בבית הספר היסודי. בבית הספר היסודי היה לי מחנך ששמו היה שמחה רוט ומאד אהבתי גם אותו. בזמן שהייתי תלמיד פרצה מלחמת סיני (1956) ואני זוכר שאבא שלי הביא לנו מרפיח ענף גדול מלא תמרים.

 

אני זוכר שחגגנו בביתנו אני, אחי ואמי. כשהשמש שקעה התכנסנו ביחד והדלקנו נרות חנוכה, ברכנו על הנרות ואמרנו את ברכת "שהחיינו". לאחר מכן, התחלנו להכין לביבות של חנוכה שהיו מתפוחי אדמה מגורדים. כשהלביבות היו מוכנות ישבנו סביב השולחן ואכלנו אותן עם שמנת חמוצה (כמו הנכדה שלי). לא זכור לי ששחקנו בסביבונים אבל קבלנו דמי חנוכה שבדרך כלל שהיו- ספר חדש. בבית הספר עשינו בכל שנה את ההצגה "זה היה בחנוכה " מאת נתן אלתרמן ואני הייתי בתפקיד המטאטא.

 

למדתי בבית ספר עיוני בעיר הרצליה, במגמה החברתית. המורה המיוחדת שלי באותה תקופה הייתה המורה לתנ"ך ושמה היה אביבה רביב. בבית הספר התיכון הייתה לנו תלבושת אחידה, הייתה חולצה בצבע תכלת עם סמל בית הספר על הכיס. בבית הספר היו כללים וחוקים, אסור היה לקפוץ מעל המעקה שהפריד בין המסדרון לרחבת המשחקים. פעם אחת קפצתי מעל המעקה והמנהל תפס אותי ושלח אותי למזכירות לשלם קנס כספי בסך 10 אגורות. שילמתי את הקנס כפול, חזרתי למעקה וקפצתי מעליו שוב לעיניו המשתאות של המנהל ששאל: "למה?" ועניתי לו: "כי שילמתי מראש…"החברה הראשונה שלי בתיכון הייתה מכפר שמריהו וקראו לה יפה. הכרתי אותה דרך חבר, שערך בינינו הכרות במסיבת ריקודים. הנשיקה הראשונה שלי לא זכורה לי. נהגתי להאזין בגיל הנעורים לשירים של אלביס פרסלי וקליף ריצארד ואהבתי להאזין גם לשירים ישראלים של תנועת הנוער. בכל יום שישי הייתה מסיבת ריקודים, כל פעם אצל חבר אחר. אחר הצהריים שיחקנו כל החברים  כדורגל בשכונה. בחופשים נהגתי לעבוד כדי לעזור לפרנסת המשפחה. למשל, בשנה אחת הלכתי לעבוד בקטיף שעועית ובשנה אחרת עבדתי במחסן עצים בקיבוץ גליל ים.

 

התגייסתי לצבא והייתי מדריך, אבל אני לא זוכר אירועים חריגים ומיוחדים. בגי'פים היינו עושים סיורים בעזה וברפיח. לילה אחד גילינו עקבות של מבריחים, שהכניסו סמים ממצרים לישראל. גילינו עקבות של גמלים והתחלנו לעקוב אחריהם ומצאנו את הגמלים ואת השקים עם הסמים, אז בדיוק נשבר לנו הג'יפ,  קשרנו את הג'יפ לגמל והוא סחב לנו את הג'יפ בחזרה. את המבריחים עצמם בסוף לא מצאנו. מקרה אחר שקרה לי היה שאז ממש כמו היום, זרקו עלינו אבנים ממחנה נוסירת (נצרים), ירינו באוויר, אז הם הפסיקו לזרוק אבנים ואנחנו נסענו הביתה. היה לי בצבא מפקד שקראו לו זאב ליבנה, שהיה אחר כך הקצין שמייצג את נשיא המדינה, דובר שלו או משהו בדומה. היינו חברים הרבה שנים. היה לי עוד חבר אחר שבמסגרת השרות כשהיינו נשארים שנינו בבסיס היינו מטיילים לבד בנגב שנינו. היינו הולכים לראות פרחים יפים ושיטפונות לאחר שהשתחררתי מהצבא, הלכתי לקיבוץ שדה בוקר ושם פגשתי את סבתא שלך והתחתנו.

 

 

בשנת 1967 כשפרצה מלחמת ששת הימים גרתי בקיבוץ. שמרנו מסביב על הקיבוץ ונפלה פצצה ממש על ידינו, אך לא נפגענו. המלחמה הבאה בה השתתפתי הייתה ב- 1973 מלחמת יום כיפור, הייתי בשדה בוקר ולפתע קיבלתי טלפון שאמרו לי שאני צריך להתגייס, זה היה כשכבר הייתי במילואים. הייתי בעל משפחה, הייתה לי פעוטה בת שנתיים וגרנו בשדה בוקר. המלחמה פרצה בשבת בשעה 14:00 נסענו לרפידים, למדבר סיני וחצינו את תעלת סואץ, אחרי חצי שנה השתחררתי מהצבא.

 

קונצרטינה: "מפוחית יד (או קונצרטינה) הוא כלי נגינה (ממשפחת כלי המפוח) הדומה לאקורדיון, אך קטן ממנו. בניגוד לאקורדיון המלבני, מפוחית היד היא בדרך-כלל בעלת חתך בצורת מתומן. עוד בניגוד לאקורדיון, כיוון הלחיצה של הכפתורים במפוחית היד אינו מאונך לכיוון הכיווץ של המפוח, אלא מקביל לו". ויקיפדיה

 

תשע"ו