מאגר סיפורי מורשת

סיפור המשפחה וחלקה במאבק והמלחמה על הקמת מדינת ישראל.

אבא שלי – אדמונד טוביאס

אבא גדל בעיר דנציג בגבול פולניה גרמניה. היו לו 7 אחים ואחיות.

בשנת 1933 האח הצעיר מקס ברח מהבית לפלסטינה עם בחורה יהודייה כדי להשתתף במכביה כמתאגרף והחליט להישאר בארץ. האבא שלח את הבן האהוב אדמונד (אבא שלי) לפלסטינה כדי לשכנע את הבן הצעיר לחזור הביתה לגרמניה. מקס לא השתכנע לחזור. למעשה גם אבא נשאר בפלסטינה. אחרי שנתיים הוא נסע לגרמניה לבקר את ההורים שלו . על האוניה התנכלו גרמנים על לאבא רקע אנטישמי ובתגרה ניצל בקושי. אז גמלה החלטה בליבו והוא הודיע לאביו על החלטתו הסופית לחזור לפלסטינה. כל המשפחה נספתה למעט אחות אחת שהצליחה להימלט לרוסיה ומשם הגיעה לישראל . אבא היה גם הוא ספורטאי מצטיין אחד הרצים המהירים בגרמניה והשתתף במכביה השנייה במרוץ ל- 400 ו 800 מטרים.

אבא השתייך לתנועה הרביזיוניסטית  ובזמן שילטון הבריטים כאשר אלה סגרו את שערי העלייה לארץ ליהודים, עסק עם חבריו לתנועה בהברחת יהודים לארץ מלבנון על ידי נישואים פיקטייבים לבנות יהודיות. באחת הנסיעות גבאי בית הכנסת היהודי בבירות שבלבנון הזמין את אבא להתארח בביתו לשישי שבת שם הכיר את בתו של הגבאי דינה הננסון, לימים אמא שלי. הם נישאו  בתאריך 1.12.1940

אמא שלי- דינה חנני (הננסון)

אמא נולדה על אונייה טורקית בדרך לפלסטינה. הוריה, ישראל ונחמה, במקור כנראה מדנמרק עברו לרוסיה, משפחה דתית. אמא שלה בת למשפחת שניאורסון מתנועת חב"ד. לימים עברו להתגורר בשוויץ ועסקו בזהב ,יהלומים,מחסני נחושת וברזל. בשנת 1921  החליטה המשפחה לעלות לפלסטינה ואמא נולדה על אונייה טורקית בדרך לישראל.

בישראל הקים האבא את בית החרושת "אומן המתכת". בשנת 1930 עברו להתגורר בבירות שבלבנון שם אמא גדלה והתחנכה. כאשר התחיל המאבק בארץ ישראל, הקים אביה מחלקה גדולה ליצור נשק שהוברח לארץ ושימש את הלוחמים. כאשר התחילו המהומות בבירות נגד היהודים, נאלצה המשפחה לברוח לישראל וכל הרכוש נשאר שם. בישראל הצטרפו הורי למחתרת, להגנה ולפלמח ונלחמו את מלחמת העצמאות.

קבלת תואר יצואן מצטיין של מדינת ישראל 1987 .פגישה והענקת התואר על ידי נשיא המדינה

הסיפור שלי – יצרנים מובילים של תכשיטנות בישראל

אני, יעקב טוביאס, בן לדינה ואדמונד, סבא של רומי סברלו, נולדתי בשנת 1947 בישראל בזמן מלחמת העצמאות של מדינת ישראל להורים פטריוטים ממקימי הארץ. הורי עסקו בתחום יצור תכשיטי כסף תימניים בעבודות יד והעסיקו תימניים רבים בעבודה זה. בגיל 20 הצטרפתי לעסק המשפחתי והחלטנו שנפנה את כל המאמצים לפיתוח היצוא של תכשיטים למדינות העולם. המפעל שניהלנו העסיק כ 120 עובדים והפך במרוצת השנים ליצרן מוביל של תכשיטי זהב בישראל. כל תוצרתו מיועדת ליצוא.

התחלתי בפעילות ציבורית והייתי ממקימי בית הספר לצורפות בשכונת התקווה בעידוד משרד המסחר והתעשייה. במסגרת פעילותי ביקרתי בארצות רבות בעולם . ייצגתי את המדינה בביתנים ישראלים שהקמתי בתערוכות בין לאומיות בענף התכשיטים. הייתי בין מקימי ארגון תעשייני התכשיטים בישראל ואני מכהן בו כסגן נשיא הארגון עד היום, זה למעלה מ – 30 שנה.

המפעל שלנו הלך והתרחב והעסיק כ – 120 עובדים והתפרסם בעולם בזכות העיצוב, הקידמה והטכנולוגיה שבאמצעותם יוצרו התכשיטים. במסגרת המאמצים שלנו להפוך את מדינת ישראל למובילים בענף התכשיטים בעולם יזמנו גם תערוכות תכשיטים בין לאומיות בישראל וקניינים מכל העולם הוזמנו וביקרו בישראל. בתערוכות בישראל ביקרו ראשי הממשלה השונים, נשיאי המדינה ושרי הכלכלה והמסחר של מדינת ישראל.

בשנת 1987 נבחר מפעל התכשיטים שלנו ליצואן מצטיין של מדינת ישראל לאותה שנה. האירוע נערך בבית נשיא מדינת ישראל בירושלים בהשתתפות שרים, חברי כנסת וראשי התעשייה של ישראל. היה זה אירוע מרגש מאוד עבורי ועבור משפחתי. היה זה אירוע מכונן עבורנו.

 משפחתנו

יש לי שתי בנות. שרון סברלו – אמא של רומי וניר. למדה תקשורת בניו יורק וישראל. עסקה כמפיקה בטלוויזיה הישראלית. כיום מנהלת ערוץ טלוויזיה. אלינור מילוא – אמא של רועי, רותם ואלה. למדה יחסים בינלאומיים בירושלים. עבדה איתי במפעל התכשיטים. כיום גרה ביוסטון ארה"ב.

ספר הקודש של משפחת רוזנטל שניתן לניר , אח של רומי בבר המצווה

 הסיפור המלא במצגת שלנו – האלבום של יעקב טוביאס ורומי סברלו

הזוית האישית

סבא קובי טוביאס: אני רוצה לומר לנכדתי:

אנו חיים במדינה אהובה וקשה. מדינה אותה בנו הורי, לחמו וסיכנו את חייהם כדי שלך נכדתי היקרה רומי תהייה מדינה בטוחה. כדי שנוכל לחיות ולהתפתח ולשמור על הנצר היהודי במדינה משלנו. אני תקווה שבעתיד הקרוב ימצא פתרון לסכסוך ביננו ושכנינו ושהחיים במדינתנו הקטנה יהיו שקטים ובטוחים יותר. בעידן הטכנולוגיה, האינטרנט, והמדע העולם שינה ומשנה את פניו כל הזמן. ידע הוא כוח ואמצעי להתקדמות בעולם החדש. אני תקווה שתדעי להשתמש בידע ובשאר המיומנויות כדי להתקדם ולהצליח בכל דרכייך. באהבה שלך תמיד סבא קובי טוביאס.

רומי: רציתי לומר לך סבא שלי שאני אוהבת אותך ושלמדתי ממך המון:

לימדת אותי על משפחתי ועל הדורות הקודמים שלי, דברים שלא ידעתי. התרגשתי לשמוע על דברים גדולים שסבא וסבתא שלי עשו למען המדינה ולמען המשפחה שלנו. העבודה המשותפת שלנו גרמה לי להעריך את הדור הותיק שבזכותו אני מי שאני . אני יודעת שאני נערה צעירה שכל חייה לפניה והדברים ששיתפת אותי בהם גרמו לי לחשוב על דברים שלפני כן לא חשבתי עליהם כלל . אני לעולם לא אשכח אותך ואמשיך לשמור על מנהגים, מסורת וערכים שלימדת אותי עליהם. אוהבת אותך מאד.