מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חלקה של יהדות הגולה בתקומת המדינה

סבתא רבקה ועמית
תעודת העולה של אבי כשהגיע לארץ
מתלאות המלחמה להגנה על המדינה

שמי רבקה, נולדתי בשנת 1950 ליעקב וייס ויהודית זנדברג. יעקב אבי נולד בשנת 1905 בעיר בסטריצה במחוז טרנסילבניה שבשעתו היתה שייכת לאימפריה האוסטרו הונגרית. אבא עבר את שתי מלחמות העולם הראשונה והשנייה ואיבד בשואה את הוריו, אחיו, אשתו ושלושת ילדיו. פרט לאח אחד וארבעה אחיינים. אבא סרב לדבר על מה שעבר עליו בזמן המלחמה. עם סיום המלחמה הועבר למחנה עקורים באיטליה ומשם בשנת 1947 עלה ארצה על אוניית המעפילים שבתאי לוז׳ינסקי. האונייה הזו היתה בין המעטות שהצליחו להוריד מעפילים לחופי הארץ מבלי לעורר את חשדם של הבריטים. אבא נאלץ כמו שאר המעפילים לשחות ארבעה קילומטרים מחוף ניצנים בעודם סובלים מתת משקל קיצוני. בהגיעם לחוף קיבלו בגדי חאקי ותעודות זהות ופוזרו במהירות במרחבי הארץ ע״י אוטובוסים. זמן לא רב אח״כ התחילה מלחמת העצמאות ואבא ניקרא להכנת ביצורים. אבי התגורר בחיפה, יום אחד פגש במכולת השכונתית את אמי יהודית ומאוחר יותר לאחר היכרות החליטו להתחתן.

אני והוריי בילדותי בחיפה

 

%d7%a8%d7%91%d7%a7%d7%94-2
אני והורי

%d7%a8%d7%91%d7%a7%d7%94-1

 

אמי יהודית נולדה בשנת 1908 ברוסיה בעיר ווילנה בירת מחוז ליטא דאז. אימא עלתה ארצה בשנת 1927  בעקבות  שני אחיה . כחמש שנים לפני עלייתה של יהודית החליט אחיה הבכור להצטרף לתנועת החלוץ ולעלות לישראל כשאביו, סבי קיבל את הבשורה בכאב רב מאחר ובניו היו בני ישיבה ונחשבו עילויים. כשהאח הצעיר החליט גם הוא לעלות ארצה קיבל סבי את ההחלטה בהבנה ונתן לו את ברכתו. בעקבותם החליט גם סבי לעלות ארצה. בזכות העלייה לארץ ניצלה המשפחה מהשואה. דודי היו מקבוצת וילנה שבשנת 1922 הצטרפו למקימי קבוצת כינרת ולסבי היתה מסעדה בתחנת רכבת העמק שיצאה מחיפה לצמח ומשם לסוריה.

ברצוני לספר על אמי יהודית, יהודית עלתה לישראל בהיותה נערה בשנת 1925 מליטא שהייתה שייכת בשנים אלו לברית המועצות. בשנת 1942 בזמן מלחמת העולם השנייה הציעו ארגוני הנשים בישוב, בתיאום עם ממשלת בריטניה ליצור חיל נשים חדש הנקרא: auxiliary territor service  או בראשי תיבות:  A.T.S החיל היה מבוסס על נשים מתנדבות בגילאים 17 – 43 הן לא נלחמו בקרב אך שימשו כוח עזר רפואי, שיטור, מפענחות צילומי אוויר, מפעילות מ"כם, נהגות שיטור וכדומה. הן אומנו בבסיס "סרפנד" שנקרא על שם הכפר הערבי "סרפנד" אל עמאר או בשמו העברי צריפין ומשם נשלחו גם למשימות מעבר לים. סבתא יהודית עברה את שירותיה במצרים כמסייעת בבתי חולים.

שנים אחר כך הוענקו לה אותות הצטיינות על תרומתה וסיועה במלחמה.

img_5026-1024x768

את רוב ילדותי העברתי בקבוצת כנרת עם בני הדודים בני המשק והזיכרונות נצורים בליבי עד עצם היום, ריח המדשאות, הפרחים, הרוח שנשבה כל יום בשעות אחה״צ. ההליכה לים יחפים כשהאספלט צורב את כפות רגלינו. הלולים הרפתות, גרנו בקרית חיים בשכונת רכבת, עם בתים חד קומתיים שמחוברים אחד לשני. מסביב הכול היה רק חולות, אבנים ועפר ולכל אחד הייתה גינה פרטית משלו. בבית שלנו היו עצי אורנים. בחורף צמחו מסביבם פטריות שנקראו אורניות והיו מכינים מהם מרק לבני המשפחה. הטעם של המרק המיוחד הזה זכור לי עד היום. בגינת ביתנו גידלנו גם תות שדה, תרנגולות ותרנגולי הודו.

בשנות ה 50 לא היה שפע מזון בארץ, הייתה תקופת צנע וניתן היה לרכוש מזון  מוקצב בתלושים. אי אפשר היה להשיג ביצים טריות אז היינו משתמשים באבקת ביצים. גם הבשר היה מוקצב ולא יכונו לרכוש יותר מדי. באותה תקופה לא הייתה טלוויזיה ולא טלפונים, תקשרנו במכתבים וברוב הזמן הפנוי כילדים העברנו בחוץ, שיחקנו בכדור, בתופסת, ארבע מקלות וחבל. מסביב עדיין לא היו הרבה בתים אז היו גבעות חול ובלילות היו נשמעות יללות השועלים. בשבתות נהגנו ללכת לים שהיה במרחק הליכה, היינו בונים אוהל משמיכות ישנות ומבלים את כל השבת בים. הטכסים בחגים ובשבתות ואותם כנסים עם מנהיגי הארץ באותן שנים שהשאירו אצלי תחושה של אהבת הארץ והערכה לבוניה.

סבי וסבתי וכן גם דודי קבורים בבית הקברות כנרת, בבית העלמין לחופה של הכנרת ליד רחל המשוררת, נעמי שמר, ברל כצנלסון, אברהם הרצפלד ועוד רבים ומפורסמים מראשי ההתיישבות.

הזוית האישית

המסר של סבתא רבקה: הורי היו בשבילי סמל לציונות, לאהבת הארץ, חריצות, שילוב בין עבודת כפיים, התעניינות והעמקה בקריאת ספרים ותרבות. משפחה כערך עליון. יושר ויושרה.

המסר של עמית: למדתי על הכוח הנשי במשפחה שלנו, נשים פורצות דרך ותורמות לחברה, על ערך אהבת המשפחה וארץ ישראל ושתמיד צריך לראות את חצי הכוס המלא, להתרומם מהקושי ולהיות אופטימי לגבי העתיד.

מילון

עילוי
אדם חכם בקי בתורה

בית הקברות כנרת
בית הקברות כנרת הוא בית קברות השוכן לחוף הכנרת, בקרבת המושבה כנרת וקבוצת כנרת....בית הקברות קבורים אישים מפורסמים בני העלייה הראשונה והשנייה, ובהם רחל המשוררת, ברל כצנלסון, שאול אביגור, אברהם הרצפלד ואחרים.

ציטוטים

”הטקסים עם מנהיגי הארץ באותן שנים השאירו אצלי תחושה של אהבת הארץ“

הקשר הרב דורי