מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חלוציות בשבילי המדבר

רבקה ותלמידי הקבוצה
סבתא רבקה בילדותה.
מלחמת ששת הימים וסימון שבילים באילת ומזרח סיני.

שלושה חודשים לאחר שהורי הציוניים, שרידי השואה עלו מבלגיה לארץ [1949], נולדתי בתל אביב. רוב שנות ילדותי ונעוריי עברו עליי בשכונת רמת חן שברמת גן.

"ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים קדמה לה תקופה ארוכה של הכנות למלחמה. רוב הגברים בעלי כושר עבודה גויסו למלחמה ובארץ נותרו רק נשים, ילדים וזקנים. רוב המפעלים והשירותים בארץ הושבתו, כי לא היו מספיק גברים, ביניהם גם שרותי הדואר.

אני, בת 18, בעיצומן של בחינות הבגרות, הרגשתי שאין ביכולתי לשבת וללמוד, בעוד הצעירים ממני בכמה חודשים חופרים שוחות ומקלטים וממלאים שקי חול להגנה, המבוגרים ממני בכמה חודשים כבר משתתפים בצורה פעילה במלחמה, לכן התנדבתי לחלק דואר בשכונה שלי. בני המשפחות של החיילים צמאו לכל מכתב מהחזית וכל בוקר קיבלו את פני בשמחה, ממתקים וברכות. האומללות של האמהות שלא קיבלו מכתב מילדהם מהחזית, נגעה מאוד לליבי.

ביוני 1969, שנתיים לאחר סיום מלחמת ששת הימים, סיימתי את לימודיי בסמינר למורים ואחרי הטירונות הוצבתי להדרכה בבית הספר שדה שבאילת.

תמונה 1

בית הספר רק החל את פעילותו ואני הייתי במחזור הראשון של החיילות שהוצב בבית הספר. האווירה בארץ הייתה אווירה של אופוריה (הרגשה קיצונית של התרוממות רוח, אופטימיות ותחושה של כוח) שנבעה מהניצחון חסר התקדים במלחמת ששת הימים. השטח הענק של מדבר סיני שנוסף לישראל לאחר המלחמה היה חדש ולא מוכר לנו. אפילו המפות שהצלחנו לחלץ מהמצרים (ששלטו שם קודם לכן) לא היו מדויקות כלל ומקומות ישוב או נאות מדבר רבים לא היו מסומנים עליהן. הרגשנו חלוציים בגילוי מקומות לא ידועים, יחד עם הצבא סיירנו באזורים שנוספו לארצנו, גילינו מקומות חדשים וכבשנו ברגלינו שבילים חדשים לאורך מזרח סיני.  פרט לחלוציות בגילוי מקומות יצאנו גם לסימון שבילים, עד היום מטיילים רבים פוסעים בשבילים שסימנתי לפני 50 שנה. בחרנו מקומות אטרקטיביים (מקומות מעוררי עניין, מושכים ומפתים) להדרכה.

תמונה 2
הדרכה באי אלמוגים

עזרו לנו במציאת מקומות חדשים: הצבא שעזר גם בתצלומי אוויר וגם בסיורים בג'יפים אך בעיקר בעקבות יחסינו הקרובים עם הבדואים שחיו באזור והכירו כל אבן ועץ. סיפורי הבדואים עזרו לנו "להתחבר" למדבר ורבים מהם סיפרנו למטיילים שהדרכנו.

תמונה 3
רבקה במפגש עם הבדואי

התקופה בה הדרכתי בבית ספר שדה הייתה אחת התקופות המשמעותיות בחיי.

הרגשתי חלוציות בעובדה שהייתי בין הראשונים שכבשו וסימנו שבילי הליכה באזור אילת ומזרח סיני, שבילים שעד היום מופיעים בשביל ישראל והמוני נערים, חיילים ומבוגרים אוהבי הארץ עוברים ומטיילים לאורכם.

בשנת 1971 השתחררתי מהצבא ומבית ספר שדה, התחלתי ללמד בבית ספר ויחד עם זאת המשכתי להדריך בעיקר נוער יהודים מארצות הברית  רק כשנכנסתי להריוני הראשון, הפסקתי עם ההדרכות והמשכתי לאורך כל השנים בתחום החינוך.

החוויה הישראלית של רבקה

באחד המפגשים כאשר נתבקשנו יחד עם הסבים והסבתות לבחירת מקום במרחבי בית הספר שבו יש את הקשר לארץ ישראל, בחרה סבתי להצטלם עם פרח יפה ומיוחד כשברקע מאחור אחד המבנים של בית הספר שבו אני לומד. סבתה ואני תכננו יחד את התמונה כך שהיא תראה בזווית וכמובן כפי שניתן לראות היא מחייכת ושמחה. היא גאה לראות שבית הספר גדל והתפתח ובכול פינה ישנה צמחיה ורואים ירוק. זה משמח אותה.

סבתא סיפרה שבנה, הדוד שלי היה המחזור הראשון שלמד פה, בבית הספר. בית הספר רק החל להבנות מאחר וזו הייתה השנה הראשונה שהחטיבה נפתחה. סבתה זוכרת שלא הייתה עדיין צמחייה ,בדיוק החלו לשתול צמחים. אז היא הייתה בוועד ההורים של בית הספר ועזרה בשלבים הראשונים של בית הספר. היא מרגישה שהיא חלוצה בדיוק כפי שחשה בשירותה הצבאי כאשר הייתה בקבוצת המדריכים הראשונה שהדריכה באזור אי האלמוגים מדרום לאילת שהיום נמצא בשטח מצרים. היא מרגישה שהיא חלוצה בהרבה דברים שעשתה בחייה בדיוק כמו אותם החלוצים שהיו כאן עוד לפני קום המדינה.

תמונה 4

הזוית האישית

סבתא רבקה מספרת לתלמידים על הקשר הישראלי שלה – 70 שנה למדינת ישראל.

מילון

שוחות
חפירות באדמה שמיועדות להגנה שימשו כמקלטים של היום.

סימון שבילים
מטרת סימון השביל היא ליצור מסלול טיול, המכוון לתוואי שיהיה בטוח, נוח ומהנה, תוך מעבר בנופים יפים, נקודות עניין והתחשבות בערכי שמירת טבע.

ציטוטים

”הרגשתי חלוציות בעובדה שהייתי בין הראשונים שכבשו וסימנו שבילי הליכה באזור אילת ומזרח סיני.“

הקשר הרב דורי