מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתאריך 9 בדצמבר 1934 באוטבוצק שבפולין, להורי חיה ומשה פניצמן, ולאחותי יונה שהייתה מבוגרת ממני ב-10 שנים.

 

העיר אוטבוצק התפרסמה כעיר קיט ומרפא בזכות האוויר הצח והיבש, היערות היפיפיים המקיפים אותה וגדלים בתוכה וקרבתה לוורשה. באותה תקופה הייתה מאוד נפוצה מחלת השחפת, ולא היו תרופות נגדה. האוויר היבש באוטבוצק  הקל מאוד על החולים שבאו להירפא בה, ולכן הוקמו שם בתי הבראה ואתרי מרפא לחולי שחפת ולמחלות ריאה. השהייה בבתי המרפא האריכה את חייהם של החולים, ושיפרה את איכות חייהם. בשל קרבתה לוורשה הפכה אוטבוצק גם לעיר בילוי לעשירי וורשה והסביבה. באוטבוצק פעל קזינו גדול ויפה, אחד מבתי הקזינו הבודדים בפולין. המבנה היה מרשים בעל גרם מדרגות כפול משני הצדדים, כמקובל בבתי הקזינו המפוארים של מונטה קרלו.

כשהייתי בן ארבע דודי אהרון קנה לי מזחלת עם משענת מאוד מיוחדת. אחת הילדות הפולניות שהיתה מבוגרת ממני, רצתה שארכיב אותה איתי. סירבתי לה, וכנקמה היא דחפה את המזחלת, ושינתה את כיוון תנועתה לעבר עץ. גלשתי במהירות ונתקעתי בעץ. נחבלתי מהתאונה, וזב לי דם מהאף. כשחזרתי הביתה התחלתי לבכות שאני רוצה לפלשתינה.

 

הבית שלנו היה ציוני והיום אני יודע שזה היה ראשית הכמיהה לציון, למרות שאז לא ממש הבנתי זאת. אחרי שנים חלום זה התגשם. הורי היו ציונים, אבי היה פעיל במפלגה ציונית בפולין. אח אמי עלה ארצה אחרי הכשרה בשנת 1934 וגם דודה עם בני משפחתו.

 

הורי היו רשומים לקבל סרטיפיקט (אישור עליה ארצה של ממשלת בריטניה), אך פרצה מלחמת העולם השנייה והעליה ארצה הופסקה. רוב השכנים שלנו באוטבוצק היו פולנים. כששואלים ילד קטן "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול ?" בדרך כלל ילד אומר כבאי, שוטר, לוחם על סוסים ועוד ועוד. אצלי התשובה היתה אחרת… כדי להרגיז את השכנים הפולנים לימדו אותי להגיד שאני רוצה להיות נשיא בפלשתינה.

 

בסוכות ביקרנו אצל הנשיא עזר וייצמן וסיפרתי לו את הסיפור והוא באדיבות ובהומור הציע לי להחליפו.

 

ילדותי הייתה נעימה וטובה עד גיל 5 ואז פרצה מלחמת העולם השניה והצבא הגרמני פלש לפולין. למזלי הרב הורי ברחו לביאליסטוק, שטח שהיה שייך לפולין אך נכבש על ידי הרוסים והגבול בין שתי המדינות היה נהר בוג. כששיחקתי עם בן דודי שמעתי נקישות מבהילות של מתכת על אבני המרצפת בכביש היו אלה חיילים גרמנים שצעדו ונעליהם היו עם פרסות מתכת. בן דודי תפס אותי ביד ורצנו עד שמצאנו מקום מסתור.

 

לימים, כשהייתי בטיול בברלין ביקרתי במוזיאון השואה, שם נמצא המיצג "עלי שלכת" שיצר האומן מנשה קדישמן. למעלה מעשרת אלפים פרצופים עשויים דיסקיות מתכת חלודה, מפוזרים במסדרון ארוך. פנים זועקות, פנים נדהמות, פנים אטומות מבע, פנים מפוחדות. כשדרכתי על פרצופי המתכת בקעו מבעד נעלי צלילים המזכירים בדיוק את רעש צעדי החיילים הגרמנים. הקולות האלה הזכירו לי את צעדי החיילים הגרמנים ושערותי סמר אחותי יונה ואני נשארנו בפולין אצל קרובי משפחה כי כולם חשבו שהמלחמה תיגמר תוך מספר חודשים.

 

המצב בפולין נהיה רע ואז הורי הבינו שזה מחייב להביא אותנו לביאליסטוק ואמי חזרה לפולין והמשפחה אוחדה. סיפור חיי ינוע וידלג במחוזות הזמן. לפרקים יעבור מילדותי לבגרותי, לעיתים מחלומותי לרגעי הגשמתם. נע ונד בין הימים , החודשים והשנים. בין ארץ מולדתי פולין לארץ אבותי. נוגע במאורעות משמעותיים, נוגע באנשים יקרים, נוגע בי ובנשמתי. שלטונות ברית המועצות הציעו ליוצאי פולין לקבל אזרחות רוסית, אך הורי סרבו והוגלנו לסיביר הרחוקה.

 

כעבור שנה וחצי ממשלת פולין הגולה חתמה על הסכם עם ברית המועצות ושוחררנו מסיביר והסיעו אותנו לאוזבקיסטן. עם גמר מלחמת העולם השניה חזרנו לפולין. בפולין גרנו באוטבוצק ובשנת 1949 עלינו ארצה על האוניה "גלילה".

 

עליה ארצה

בשנת 1949 עלינו ארצה מנמל בארי באיטליה באוניה "גלילה" לנמל חיפה. אחותי לקחה אותנו לביתה בתל-אביב. היו לי קשיי קליטה די גדולים, בייחוד בנושא השפה. התחלתי ללמוד בתיכון ערב והבעיות הקשות היו דקדוקו האותיות העבריות, כי ברוסיה כתבתי באותיות קריליות ובפולין באותיות לטיניות. לא הבנתי מה פירוש האותיות "בג"ד כפ"ת" ומה פירוש 'שוא נח או 'שוא נע למה מתכוונים? מה זה שוא נח? ממה הוא עייף?  

תוך כדי לימודים, במקביל גם עבדתי בכל מיני עבודות על מנת לעזור לפרנסת המשפחה.

 

הגיוס לצה"ל

התגייסתי לצה"ל בספטמבר 1952 לחטיבה שמונה בחיל השריון.

סיימתי קורס מכ"ים, קורס סמלים קרביים והשתלמות רס"רים  והוצע לי ללכת לקורס קצינים אך סרבתי כי לא חשבתי על קריירה צבאית. אחד הרגעים המרגשים בשרותי הסדיר היה השתתפותי במצעד יום העצמאות בג'יפים של נסי החטיבות שפתחו את הטקס.

 

השתחררתי בדרגת סמל ובמילואים הגעתי מהר מאוד לדרגת רס"ר גדודי.השתתפתי במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים. במלחמת ששת הימים זכיתי להיות בין כובשי קונטרה ברמת הגולן. במלחמת יום הכיפורים שירתתי שבעה וחצי חודשים בסיני במעבר המיטלה ובהמשך מול הארמיה השלישית המצרית.שירתתי בכל הגזרות ממוצב החרמון בצפון עד שארם אל שייך בדרום,בגזרה מזרחית ואפילו בהר הצופים שהיתה מובלעת בממלכת ירדן עד שנכבשה במלחמת ששת הימים.

 

המשפחה

בשנת 1962 התחתנתי עם בתיה לבית פויזנר, צברית גזעית, רעיה אהובה ונאמנה נצר למשפחת מייסדי המושבה זכרון יעקב. לפני שנתיים חגגנו חמישים שנות נישואים מאושרים בחוג המשפחה. שנינו אוהבים לטייל בארץ ובחו"ל, הצגות, סרטים וקריאת ספרים. בתיה אלופת התשבצים ואני חובב צילום וריקודי עם. נולדו לנו שלושה ילדים עינת, דרור וטלי ושבעה נכחדים שירי, דנה, גילי, עמיר, מאיה, גיא ורועי שגייס אותי לפרוייקט הזה.  

 

אפילוג

מאחר ושמי יוסף, ובמקורות יוסף הוא "בעל החלומות" כנראה התכונה הזאת התקיימה גם בי, כשאני מהר הרבין חלומות ובין המציאות אני  מגלה דברים נפלאים. אילו הייתי נולד בארץ חיי היו שגרתיים: גן ילדים, בית הספר היסודי, תיכון, צבא ולימודים אקדמיים. הרבה אתגרים אך לא מעבר לזה.

 

לי היו חלומות שהתגשמו לאומת יוסף מהמקורות, שרק פתר חלומות של אחרים. החלום החשוב שלי הוא עליה ארצה. איש שלא קם עם זריחת השמש וראה מעל אוניית המעפילים "גלילה" את אורותיה של חיפה ודרך על אדמת מדינת ישראל לא יבין את זאת לעולם. כאן זרקתי את מקל "היהודי הנודד" ותקעתי יתד לנצח בארצי. כששמעתי בפעם הראשונה נאום בעברית בעצרת הסרת הלוט מאנדרטת הגבורה של הפסל רפופורט בוורשה מפי נציג ישראל ולא הבנתי מילה מדבריו, וכעת שפה זאת הפכה לשפתי העיקרית-הוא לא יבין זאת.

 

להתגייס לצה"ל ולהיזכר על תפקידי כמדריך בפולין על כ-20 ילדים ולעומת זאת לייצג את החטיבה בג'יפ במצעד יום העצמאות או לערוך מסדר גדודי של מאות חיילים ועשרות משוריינים זאת התגשמות חלום. חלומותי היום רבים יותר מאשר ליוסף המקראי, ולא אפרט את כולם אך ארד למציאות.

 

אחרי קליטה לא קלה הצלחתי בהמשך דרכי ללמוד, הקמתי עסק רציני וכך יצרתי עשרות מקומות עבודה ליהודים וערבים, כי זאת תמצית חיינו בארץ. התחתנתי עם בתיה ולפני שנתיים חגגנו 50 שנות נישואים מאושרים. נולדו לנו שלושה ילדים נהדרים ושבעה נכחדים, וכסבא "פולני" אומר כי הם הכי נפלאים בעולם.  

 

השנה כל משפחתי ואני נסע לפולין לטיול שורשים ואני אסגור מעגל של חיים קשים ובסופם מאושרים. בהזדמנות זו נשתתף בעצרת זיכרון של חיסול גטו אוטבוצק שנערך מידי שנה ע"י אזרחי העיר ונציגות מכובדת. 

 

תשע"ה