מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1945 בחיפה בבית חולים "מולדה", בשם נילי-נצח ישראל לא ישקר, על שם הרחוב שבו גרו סבתי וסבי, הורי אימי מתל אביב.

הורי שרה וזאב ואחי יעל, רני, עפר ואני הצעירה בין ארבעה ילדים, גדלנו בהדר בשכונה יהודית בדירה של שלושה חדרים שארבעתנו בחדר אחד. המטבח שלנו היה מאוד קטן שבו בשלו על פתיליה, אמי דאגה תמיד לאוכל בריא על אף שהאמצעים היו דלים ופעם בשבוע אכלנו בשר. אמי ערכה קניות במכולת השכונתית, לא תמיד היה בידיה את הכסף לשלם ובזמן זה היו רושמים את החוב. המצרכים שהיו בבית היו חלב, לחם, גבינה, וחמאה. לעיתים רחוקות, כשרצינו משהו מתוק היינו שואלים את אמי: "יש לך משהו טוב?".

תמיד היה תור למקלחת בגלל המשפחה הגדולה, הכביסה הייתה נעשית פעם בשבוע על ידי אישה ערביה שהייתה יושבת ומכבסת בידיים. בחצר ביתי גרו הורי אבי חסיה ויהודה, אמי הייתה מבשלת עבורם ואני באתי לעזור להם לאכול. באזורנו לא היה ים אך נסענו לעיתים קרובות לים בתחבורה ציבורית לחוף בת גלים, במרחק כמה רחובות מאיתנו היה ממוקם בית הכנסת אליו היו נוהגים ללכת סבי ואבי להתפלל, באותו בית כנסת בני הבכור אורן אביה של נעם עלה לתורה.

אמי בעלת ידע רב דוברת מספר שפות ועקרת בית ואבי עבד בחברת מכולות בתל אביב והיה מגיע הביתה פעמיים בשבוע, לכן כל נטל הבית היה על כתפי אימי. הורי היו צנועים ודאגו במקום הראשון להעניק לנו חינוך טוב, אחי הבכור יעל היה תמיד מגונן עלי.

בילדותי למדתי בבית הספר "הראלי" ובשעות הפנאי הייתי בתנועת הצופים, חברי היו מבית הספר ומתנועת הצופים וגרו באזור הדר, היינו משחקים בשעות הפנאי מחבואים, קפיצה בחבל, חמש אבנים וכ'ו. כשהייתי בכיתה ו' התנדבתי לעבוד בבית חולים רמב"ם והייתי סועדת אנשים מבוגרים, צעירים וילדים וכבר בגיל זה ידעתי שארצה להיות אחות.

סיימתי את לימודי בבית הספר נרשמתי לבית ספר לאחיות שליד בית החולים "בילינסון", הלימודים נמשכו שלוש שנים. חלק מהזמן לימודים עיונים ולחלק עבודה מעשית במחלקות בית החולים, בזמן הלימודים גרתי בפנימייה של בית הספר לאחיות שהייתה מרחק של חמש דקות הליכה לבית החולים. מתוך המחזור בו למדתי שלחו מספר בוגרות לצבא {על פי הגרלה} ואני אחת מהן, המסלול היה תחילה קורס קצינות ולאחר מכן נשלחתי לעבוד בבית חולים רמב"ם [בית חולים צבאי] לקראת סוף השירות הצבאי התחתנתי עם  בעלי מוטי ז"ל.

התחלתי לעבוד בבית חולים כרמל שם עבדתי במשך שנה כאחות מן השורה במחלקה פנימית ולאחר מכן עברתי לעבוד בבית חולים "רוטשילד" שכיום נקרא "מרכז רפואי בני ציון" במספר תפקידים: מדריכה בבית ספר לאחיות, אחות במרפאות חוץ וביתר השנים אחות אחראית עד יציאתי לפנסיה, מאוד אהבתי את העבודה והיה לי קשר מאוד טוב עם המטופלות שלי, חלומי התגשם וכיום אני מתנדבת "במרכז הרפואי בני ציון" ועדיין שומרת על קשר עם מעט האחיות שעדיין עובדות ועם רופאים שבזמני היו בתחילת דרכם והיום הם בתפקידים בכירים, בנוסף אני מתנדבת בארגון גמלאי חיפה. את יתר זמני אני מבלה עם משפחתי וחברותי.

סבתי נילי בילדותה

הזוית האישית

נעם מתעדת את סיפורה של סבתא נילי.