מאגר סיפורי מורשת

בגיל -14 אני מתחילה לדמיין ולחלום על ארץ ישראל היפה. כל לילה במיטה בחושך מתכננת וחושבת איך לשכנע את ההורים שיסכימו על העלייה לארץ ישראל לבדי. אז מאיפה מתחילים שאלתי את עצמי, חשבתי  שקודם אשתף את חברותי הטובות. יום יום נפגשתי  על מנת לתכנן איך משכנעים את ההורים שילדה בת 14 תעלה לארץ ישראל לבדה. יום אחד החלטנו ארבע חברות לבקר בבית הורי, המטרה הייתה להניע את אמא ואבא להצטרף לחלום לעלות לא"י. חשבנו שאם נעבור בכל משפחה ונאמר שכל המשפחות גם הן חושבות לעלות, ייתכן וההורים ישתכנעו ויסכימו להתחיל להניע לכוון העלייה לארץ ישראל. ההצלחה הייתה חלקית וההורים עדיין לא שיתפו פעולה. בטורקיה, ארץ מולדתי לא היה חסר דבר. החיים היו מאוד רגועים, יפים ומאוד איכותיים. נולדתי למשפחה עמידה במעמד חברתי כללי מצוין. ההורים השקיעו בחינוך איכותי והעניקו לי שיעורים פרטיים, חוגי מוזיקה ועוד…..לכן הבנתי כבר כילדה שהמשימה לשכנעם לעלות לארץ תהייה קשה מאוד! הרעיון לעלות לארץ התחיל גם לסחוף את חברותיי והן החלו גם לחלום על אפשרות עלייה. ואני כבר לא לבדי ב-מסע!! אני כבר עם חברות.

בהתחלה אנו נפגשות עם ישראלי שחי בטורקיה בעיר ” איזמיר " ארץ מולדתי. אנחנו משתפות אותו ברעיון ומבקשות את עזרתו בהליכים. הוא מסביר שאני חייבת לשקול את הנושא לעומק ומזהיר אותי בקושי הפרידה בגיל כל כך צעיר מהורים וההתאקלמות בארץ חדשה. אחרי שהבין שההחלטה לא ניתנת לשינוי, הוא פגש את הוריי וניסה להסביר את החשיבות של הרצון שלי והדגיש כי בהמשך ההחלטה יגרום לעלייה של ההורים גם לארץ. ההורים נכנסו לחרדות אחרי שהבינו שאין דרך להחזיר אותי ממטרותיי. פנינו לעליית הנוער כדי להתחיל בכל ההכנות ולהוציא דרכון. הוחלט על עלייה לארץ בסיום כתה ח'. היום הגדול הגיע!!! ההתרגשות רבה, שמחה ועצב רגשות מעורבים.  אבל אין דרך חזרה. פתאום עולות מחשבות, איך אסתדר לבדי ואיך אפרד מהוריי האהובים ואני ילדה ממש קטנה!!

21.7.1969 הנחיתה בארץ ישראל.

קבלת פנים מפוארת בשדה התעופה !!! עכשיו מתחיל המבחן האמיתי, אין דרך אחרת. אוספים אותי באוטובוס היישר לפנימיית " אלוני יצחק " בצפון. אנחנו מגיעים באמצע הלילה חשוך ומפחיד. הדמעות מתחילות לזלוג….כבר מתחילים הגעגועים להורים ולאחים. האם ההחלטה הייתה נכונה?? יום הראשון היה היום הכי הכי קשה. אם הבית שבאה להעיר אותי במקום אמא…ההוראות הראשונות לניקיון החדר, לסידור המיטה והנהלים החדשים. הכרת הפנימייה, היכן המחסן, היכן החדר אוכל וכמובן הכיתות. הנוהל הכי קשה מבחינתי היה לשמוע שחייבים לעבוד לפי תורניות שעתיים בכל יום. למשל: בפרדס או במטבח. אחרי ההתאקלמות של החודש הראשון, לאט לאט התחלתי להתרגל ואפילו ליהנות מעצמאות.

קושי רב היה במיוחד בחופשות כי לא היה לאן ללכת. במידה ודוד מסוים הזמין אז יצאתי לחופשה אם לא אז הברירה היחידה הייתה להישאר בפנימייה ולעבוד ולהרוויח קצת כסף. מבחינה חברתית היה כיף אמיתי ובסופו של דבר המסקנה מתרגלים לכל דבר בחיים.

הזוית האישית

"אין דבר העומד בפני הרצון"

ואני כבר ישראלית לכל דבר, התגייסתי לצבא הגנה לישראל באושר רב. אחרי שלוש שנים החלום התגשם וההורים עלו לארץ ישראל.

האושר כבש את ליבי.