מאגר סיפורי מורשת

שמי קלאודיו, נולדתי בשנת 1953 בבואנוס איירס שבארגנטינה, שם למדתי בבית ספר יהודי.

כאשר הייתי בן 20 פרצה מלחמת יום כיפור בישראל, ואני רציתי לעשות עלייה לישראל בעקבותיה. לצערי, הוריי לא הרשו לי כי הייתי מתחת לגיל 21. בכל זאת, אני וחברי אספנו תרומות ממפעלים של יהודים עשירים בעיר ושלחנו את הכסף לארץ דרך הסוכנות היהודית לישראל.

בשנת 1976 התחתנתי. בתקופה זו היה שלטון צבאי בארגנטינה והיה קשה להיות יהודי בגלל גילויי אנטישמיות רבים. בשנת 1981 אני ואשתי סוניה, עם שתי בנותינו, לאורה ונדיה, עלינו לארץ.  גרנו במרכז קליטה בבאר שבע ומשם יש חוויות רבות.  באחד מהימים הראשונים שם, אשתי פתחה את חלון הבית ולפתע נכנס ראש גמל מהחלון. היא נכנסה ללחץ ומיד רצתה לחזור לארגנטינה. למחרת היא הייתה יותר רגועה.

התחלנו ללמוד עברית (שפה קשה) ובנוסף ללימודים עבדתי בפיצריה רימיני בערבים. מהמרכז קליטה עברנו לגור בקיבוץ משמר הנגב. אמנם לא היינו הרבה זמן שם, כי הייתה שם לינה משותפת ולא התחברנו לשיטה. עברנו לגור במושב שדי אברהם, שם נולד רונן, ילדינו השלישי. גרנו שם כמה שנים והיה לנו משק של פרחים, חממה של עגבניות ומלפפונים. בזמן שגרנו שם עשיתי צבא ובזמן הזה אשתי עבדה במשק. בשנת 1988 עברנו לקיבוץ חניתה עד שנת 1990, ומשם עם שלושה ילדים עברנו לנהריה, בה אנו גרים עד היום –  העיר שבה עברנו הכי הרבה דירות.

כשהגענו לארץ היינו רק ארבע נפשות. היום אנחנו משפחה של 18 נפשות: 11 נכדים , שלושה ילדים ,שני חתנים וכלה אחת.

הזוית האישית

טל: שמחתי ללמוד דברים חדשים על סבא שלי ומה הוא עבר כשהיה ילד קטן, נער ואבא.

קלאודיו: תוכנית הקשר הרב דורי קישרה אותי יותר עם הנכד שלי ונתנה לי הזדמנות לספר את סיפורי. טל לא הכיר את סיפור העלייה שלי.