מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בגרמניה בשנת 1947 להורים ילידי פולין – קלמן וחנה מרגל.

בתקופת מלחמת העולם הורי ברחו לרוסיה. בתום המלחמה הגיעו לגרמניה למחנה פליטים ליד העיר הופגייסמר שם נולדתי. בגיל שנה בשנת 1948, עלינו ארצה והתיישבנו בחיפה, ברחוב עומר אל-כיאם, ליד לשכת גיוס וגן הזיכרון.

בשנת 1960 עברנו לשכונת נווה שאנן. למדתי בביה"ס היסודי"עממי א'" שהיה ברחוב ביאליק 3, מול בניין עיריית חיפה. בתיכון למדתי ב-"גימנסיה ביאליק", התגייסתי לצבא בשנת 1966 ושירתתי בחייל הים.

בתום השירות למדתי באוניברסיטת חיפה מקרא והיסטוריה. אולם, מאחר ולא רציתי לעסוק בהוראה, עברתי הסבה מקצועית לעוזרת מנהל והתחלתי לעבוד בטכניון, בתחילה בבניין הישן בהדר ואחר כך בקמפוס בנווה שאנן משנת 1977 ועד פרישתי לגמלאות בשנת 2014, במשך 35 שנה.

 

נישאתי בשנת 1968 למרדכי (מוטי) ציצלסקי. מאז גרנו ברמות רמז, תחילה ברחוב דובנוב ואחר כך בשדרות הל"ה. נולדו לנו שלושה בנים: שי, ירון וליאור. נתברכנו בשבעה נכדים: עומר, שני, תומר, הראל, שחר, מתן והילה. כולם למדו/לומדים בביה"ס "הבונים" או בגן חובה במקום.

 

את סיפורי אני מכינה עם תומר הנכד שלי, בנו של שי. ביה"ס היסודי "עממי א' ":אני זוכרת בנוסטלגיה ובאהבה רבה את ביה"ס היסודי "עממי א' ".כאן הכרתי את בעלי מוטי, שהגיע לביה"ס בכיתה ו'. אני הייתי תלמידה שקדנית ושקטה ומוטי נהג לשבת בשולחן מאחורי, להציק לי ולמשוך לי בצמה. מאז ועד היום לא נפרדנו.

בביה"ס, כל בוקר, היה מסדר בוקר בחצר הגדולה עם העלאת הדגל ושירת ההמנון הלאומי. למדנו אז שיעור מלאכה: הבנות-תפירה והבנים-נגרות. כמו כן, הייתה מורה לתזונה וכלכלת בית, רגינה והעוזרת שלה, סופי, שבהדרכתן למדנו לבשל ולהכין אוכל למסעדת ביה"ס, שכל התלמידים אכלו בה ארוחת צהריים.

בכיתה הייתה תלויה "הקופסה הכחולה", קופסת הקק"ל, שכל יום שישי היינו משלשלים כמה גרושים למאמץ הלאומי, ולבניית המולדת בארץ ישראל. אני זוכרת בהערצה את המנהל דרור שהנהיג משמעת קשה, המורה לתנ"ך, דפט, המחנכת בכיתות א-ה, שרה נאמן, שדאגה לתלמידים כמו אימא, ולמחנכת בכיתות ה-ח, כרמלה בן-צור שהחדירה בנו את האהבה למקצוע הטבע ולאהבת הארץ.

 

משמרת שנייה בבית הספר: בתקופה שלמדנו, האוכלוסייה גדלה מאוד ולא היו מספיק בתי-ספר לאכלס את כל התלמידים ולכן הוקמה " המשמרת השנייה".שנה אחת למדנו בביה"ס "מעלה השחרור" (כיום נמצא שם משרד החינוך) משעות הצהריים עד הערב. למדנו בביה"ס היסודי מכיתה א' עד כיתה ח', עובדה שיצרה חברויות נפלאות שנמשכות עד היום.

 

מלחמת סיני-קדש: אירוע נוסף שזכור לי מילדותי הוא מלחמת סיני או מבצע קדש נגד מצרים, מלחמה שהתנהלה מה- 29.10-5.11/56.

רקע למלחמה: מבצע סיני הוא המבצע הצבאי הישראלי היחיד שנערך בשיתוף עם מדינות זרות: בריטניה וצרפת. המלחמה נגרמה בעקבות החלטת נשיא מצרים ג'מאל עבד אל-נאצר, להפוך את תעלת סואץ לחלק ממצרים (הלאים), דבר שפגע בעיקר בצרפת ובריטניה.

ישראל חשה מאוימת בעיקר בשל הסגר שהטילה על מיצרי טיראן ומפרץ אילת ב-1954, ובשל פשיטות של "פדאיון" (מחבלים) פלסטינים בעיקר מרצועת-עזה. המצרים נחלו תבוסה וישראל כבשה את חצי האי סיני ורצועת-עזה, אולם בגלל לחץ בינלאומי ישראל פינתה את כל השטח, לאחר הבטחה שחייל החירום של האו"ם יוצב לאורך הגבול.

הייתי ילדה בת 8 שחוותה את המלחמה הראשונה. אני זוכרת את האפלה בצבע שחור של החלונות, האזעקות, ואת הקרב הימי שהתחולל מול נמל חיפה, כאשר המשחתת המצרית "אברהים אל-אוואל" ירתה אל החוף, ונלכדה ע"י חייל הים. אני זוכרת איך עלינו על הגג כדי לראות כיצד גוררים את המשחתת המצרית לנמל.

 

לאחר הניצחון הייתה תקווה שזו תהיה המלחמה האחרונה. תקווה שנכזבה. קיווינו שילדינו ונכדינו יחיו בשלום, אולם עד היום אנחנו נלחמים על קיומנו.

מוטי, סבא של תומר, אף נפצע במלחמת יום כיפור, כשהגן על רמת הגולן.

 

הטכניון: את רוב שנותיי העברתי בעבודה בטכניון. בתחילה בבניין הישן והיפה בהדר ואחר כך בקמפוס הטכניון בנווה-שאנן. עבדתי באגף הכספים כאחראית על השבתונים ונסיעות חברי הסגל לכנסים בחו"ל, כך שהיו לי קשרי עבודה עם כל חברי הסגל בטכניון, ביניהם גם אלה שקיבלו פרסי-נובל: פרופ' הרשקו, פרופ' צ'חנובר ופרופ' שכטמן. העבודה הייתה מעניינת ומאתגרת. ראיתי את התפתחות המוסד החשוב הזה, שהפך לאחד מוסדות ההשכלה הגבוהה החשובים בעולם.

פרשתי לגמלאות בשנת 2014, לאחר 35 שנות עבודה, מלאת סיפוק וזיכרונות נעימים.

 

היסטוריית של הטכניון: בניין הטכניון העברי בחיפה תוכנן ע"י האדריכל אלכסנדר ברוולד, בהזמנת "חברת העזרה ליהודי גרמניה" בשנת 1909.הבניין נועד לשמש משכן למוסד האוניברסיטאי הראשון בארץ ישראל ולהתמקד בלימודים טכנולוגיים, בשפה הגרמנית.

ההחלטה ללמד בשפה הגרמנית עוררה גל של התנגדות ומחאות ביישוב העברי בארץ והמאבק שנקרא:"מלחמת השפות", הוביל לשינוי ההחלטה ולקביעת העברית כשפת ההוראה בטכניון ותוצאותיו קבעו את העברית כשפתו של היישוב בארץ. העץ הראשון שניטע בחצר הטכניון הישן היה בידי פרופ' אלברט איינשטיין בשנת 1923. איינשטיין ואשתו נטעו שני עצי דקל אשר קיימים שם עד היום. הלימודים החלו בשנת 1924 עד העברת הקמפוס בשנת 1953 לשכונת נווה שאנן בגלל מצוקת שטחים.

בשנת 1985 שופץ הבניין שנועד לשימור, ושוכן בו "המוזיאון הלאומי למדע", הנקרא:"מדעטק".

 

פריט מרגש: כאשר סבא רבא משה ציצלסקי, אבא של סבא מוטי, השתחרר ממחנה ההשמדה "דכאו", לאחר שהמחנה שוחרר ע"י הצבא האמריקאי, חייל אמריקאי נתן לסבא משה כף של הצבא האמריקאי שחרוט עלייה: "us" כדי שישתמש בה לאכילה. הכף נמצאת כיום אצל חיה ציצלסקי לוין – אחותו של סבא מוטי.

 

תשע"ו, 2016