מאגר סיפורי מורשת

כשהייתה רחל בת שמונה היו לה צמות ארוכות. יום אחד, בדרכה לבית הספר, תקף אותה ערבי. הוא קפץ עליה ממקום מסתור ופתאום משך אותה מהצמות והחל לרוץ לעבר בית הקברות. רחל צעקה בקולי קולות "הצילו, הצילו!" ערבי אחר שהיה בסביבה שמע את צעקותיה ובא להצילה. הוא צעק על האיש והוא שיחרר אותה. לאחר מכן ליווה אותה מצילה עד לביתה. רחל הודתה לו מאוד והוריה נתנו לו כל טוב והודו לו מאוד. מאז אותו מקרה לא הורשתה ללכת לבית הספר.

בתקופה שבה תוכניות על עלייה לארץ ישראל היו אסורות, הגיעו לביתם שליחים של הסוכנות היהודית, אך בעלה של רחל לא רצה לעלות ארצה. הם החמיצו הזדמנות אחת לעלות ארצה, אולם רחל התעקשה לעלות בכל זאת והמחיר היה כבד. היו להם שבעה ילדים והיא הייתה צריכה לגייס הון רב לעלייה. הם נאלצו למכור את הרהיטים, הזהב, הבית וכל דבר יקר ערך. הם הגיעו לאנייה בשם "ארצה". השָּׁיִט היה קשה מאוד! אנשים הקיאו ולא הרגישו טוב. לבסוף הגיעו למרסיי שבצרפת, שם חנו במשך שמונה ימים ובסופו של דבר הגיעו לארץ דרך נמל חיפה.

המשפחה ביקשה לגור בחיפה משום שאחיה של רחל, משה, גר שם. אנשי העלייה אמרו שזכרון יעקב זה ליד חיפה ולכן הם עברו לגור שם, בזכרון. הבית אליו עברו היה ריק, ללא רהיטים או דלתות ואפילו ללא שירותים. כשפתחו את המזוודות התברר להם שמרבית חפציהם נגנבו. כל ציוד התפירה שהביאה עמה לצורך מחייתה ולעבודתה נעלם. החיים היו קשים מאוד! לא היו להם שמיכות ולא בגדים. במרוקו היה בעלה של רחל איש עסקים אולם כשהגיע לישראל לא מצא עבודה, לבסוף החל לעבוד בגינון. בשבוע הראשון לעבודתו שבר את רגלו. למזלם, אחיה גר בארץ והוא עזר להם מבחינה כלכלית.

לזוג אזגורי נולדו שבעה ילדים. היום גרה רחל בחשמונאים אצל בִּתה, יהודית חדד.