מאגר סיפורי מורשת

משפחתי מונה שש נפשות' להוריי נולדו ארבעה ילדים' שני בנים ושתי בנות. אחותי גרה לידי בקריית מלאכי ושני האחים שלי גרים בשדרות.

בילדותי אהבתי לשחק עם חברים במשחקי חברה, לקרוא ספרים ולעזור לאמא שלי. הילדות שלי הייתה כייפית, הייתי בקיטנות וטיילתי הרבה. לילדים היה מצויין והתרבות הייתה טובה.

אבא שלי שמאוד אהב את ארץ ישראל ורצה לעלות ארצה אפילו ברגל. אך המציאות לא הייתה קלה, ממשלת רוסיה אסרה על היהודים לצאת מהמדינה ונאלצנו להשאר ולהמשיך לחיות ברוסיה.

המשכתי ללמוד וסיימתי את לימודיי בבית ספר עם בגרות מלאה. בהמשך, למדתי באוניברסיטה בתחום שמאוד אהבתי, חינוך ילדים ורציתי להיות מורה. בהמשך התחתנתי ונולדו לנו שני ילדים הבת הבכורה שלי זרינה  (היום 35) והבן שלי מיכאל  (היום 33). התחלתי לעבוד בבית ספר לחינוך מיוחד שבו למדו ילדים חירשים. שם למדתי את שפת הסימנים וככה תקשרנו.

כשברית המועצות התפרקה, אפשרו ליהודים לעלות לארץ ישראל והחלום של אבא שלי ושל כל המשפחה התגשם.

כשהגענו לארץ התרגשנו מאוד ונישקנו את האדמה ובכינו מאושר. כשעלינו לארץ הייתי בהריון בחודש התשיעי עם הבן הזקונים. את החג הראשון שזכינו לחגוג שהיה חג החנוכה. בערב חנוכה יצאנו לטייל בעיר רחובות נהננו מהאווירה, ראינו חנוכיות, חגגנו את החג אכלנו סופגניות ולקראת הערב הזמנו אמבולנס ונולד הבן שלי הקטן אריאל. קראנו לו אריאל, כי אריאל זה אחד מהשמות של ירושלים. היום הוא משרת  כלוחם במשטרת ישראל ושומר על ירושלים מפני מחבלים.

את ילדיי גידלתי להיות טובים, ברוך השם, יש לי ילדים טובים. יש לי חמישה נכדים, שיהיו בריאים. אני מאוד אוהבת ילדים ישראלים בגלל שיש להם לב טוב ורחב. ולכן החלטתי לערוך סרטונים חינוכיים לילדים הצורך הזה נבע מהרצון שלי כאשת חינוך לתרום את תרומתי לחינוך ילדי ישראל ולנכדיי.

אני אשמח אם אתם תצטרפו אלינו וגם אתם תעשו סרטונים.

הזוית האישית

אירנה: נהנתי להגיע לבית הספר ולכתוב את ספור חיי עם נכדתי מעיין האהובה.