מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתאריך ה- 17.2.1953 להוריי פאינה ואמיליאן בעיר האיסין שבאוקראינה. כשהייתי בת שנתיים וחצי אני ואמי עברנו לגור אצל סבתא שלי ואבי עבר לגרמניה. הילדות באוקראינה הייתה נפלאה, נהגנו ללכת לבית הספר במדים יפים: הבנים בחליפות והבנות בשמלות תפוחות עם סינר תחרה שאמי נהגה לתפור לי ואני זוכרת את ההתרגשות הגדולה.

סינר תחרה במדי בית הספר 

בתי הספר היו ממוספרים, למדתי בבית ספר מספר חמש. יום הלימודים החל משעה 9:00 עד 14:30. לאחר שעות הלימודים נהגתי לשחק עם חברים בגינה במחבואים… לעיתים, כשירד שלג, היינו משחקים להנאתנו וגולשים במורדות במגלשות בשלג.

בגיל 17 סיימתי לימודיי והוצאתי תעודת בגרות. באוקראינה בנות לא נהגו לשרת בצבא, רק בנים, ולכן מאוחר יותר המשכתי ללמוד. בגיל 19 התחלתי את לימודיי האקדמיים באוניברסיטה בתחום ההיסטוריה, רציתי להיות מורה ולעסוק בתחום החינוך.

במהלך לימודיי פגשתי את קוסטה, שלמד איתי היסטוריה באוניברסיטה, כשהייתי בת 20 נישאתי לו הוא היה אז בן 24. לימודי ההיסטוריה ארכו כחמש שנים, הגשמתי את חלומי להיות מורה להיסטוריה בבית הספר. לאחר מספר שנים הפכתי להיות מנהלת בית ספר, בני יורה למד בבית הספר בו ניהלתי. בגיל 33 נסעתי עם המשפחה לשפטובקה, פאינה ויורי, למדו שם בבית ספר שניהלתי. בעלי לימד בבית ספר אחר היסטוריה. בשפטובקה שכרנו דירה קטנה של 2 חדרים, יורה ופאינה ישנו בחדר ואני ובעלי ישנו בסלון.

העלייה שלי לארץ ישראל

כשבתי פאינה הייתה בת 15 שמעתי על פרויקט נעל"ה נוער עולה לפני ההורים. פאינה בדומה לבני נוער רבים, החליטה לעלות לארץ ישראל מתוך אהבת הארץ. היא למדה בבית ספר "כדורי" כימיה וביולוגיה, במקביל. יורה למד שם באוניברסיטה לימודי צבא ובטחון. המשכנו לעסוק בעבודתנו ובחיים שניהלנו ובמשך מספר שנים לא חשבנו על עלייה לארץ.

פאינה בתי התגייסה לצבא בארץ, היא הייתה לבורנטית בחיל הרפואה. החלטנו לעלות לארץ ולהצטרף אליה. מכרנו את הדירה באוקראינה ועלינו לישראל. ההתחלה לא הייתה פשוטה… הייתי בת 47 ובעלי היה בן 51, לא ידענו לדבר את השפה העברית. הגענו עם שמונה מזוודות גדולות עם בגדים וחפצים. קנינו בעיר רחובות דירה קטנה.

לאחר שנה, הגיע גם בני יורה מאוקראינה עם אשתו וילדתו ורוניקה, בת שלוש, היום חיילת בצבא. המשפחה התאחדה, גרנו כולנו בעיר רחובות בבית גדול וחדש. אחרי 3 שנים בתי למדה באוניברסיטה לימודי תקשורת, נולדה לה אליסה, הנכדה המקסימה שלי. אני החלטתי לעשות קורס הסבה של עובדים סוציאליים כיום אני מטפלת בקשישים, בעלי עובד בביקורת מפעלי הייטק. אני אוהבת לבלות עם נכדתי ולספר לה סיפורים על ילדותי.

מדליקות נרות שבת 

אנחנו אוהבים לטייל בארץ לערוך פיקניקים משפחתיים, לטייל במוזיאונים ולבלות במכון ויצמן ברחובות בעיר בה אנו מתגוררים.

מפגש משפחתי 

הזוית האישית

ויקטוריה: הרגשתי הרגשה של כבוד כלפי מבוגרים ושמחה שכולם מתעניינים יחד בסיפורי המבוגרים.

אליסה: שמחתי להיפגש עם סבתא בבית הספר לשמוע סיפורים מעניינים של סבתא שלי ושל בני הדור השלישי.